יום שני, 5 בספטמבר 2022

שלמה שפירא: כמה מן הרפואה העממית אצל יוצאי הגלויות

שלמה שפירא

כמה מן הרפואה העממית אצל יוצאי הגלויות


היום יש בעיות - כמו - מתחתנים בצ'יק-צ'ק ומתגרשים בצ'יק-צ'ק

כך חזרנו לשאול הרבה את סבתא/סבתא-רבה ומעט סבא.

שמעתי יוצאי מרוקו - הולכים לסבתא יאמי, עושה טקס - לוקחת כמון וממוללת עם עראק ויורקת על "הנפגע" ויוצא ממנה אור והופ הכול בסדר שישו ושמחו.

שמעתי יוצאי תימן שעל כל בעיה מורחים שתן עצמי על הגוף, לפעמים, משתינים על כפות הרגליים עצמם והופ הכול הכול בסדר שישו ושמחו.

שמעתי יוצאי עיראק שנוסעים עד שכונת התקווה, קונים כדורי עופרת , מכינים סיר מים עם שבעה מסמרים, מחממים את הכדורים בכף גדולה ושופכים את העופרת המותכת לתוך הסיר והעופרת החמה אמנית ליצור דמויות, ואחר כך לוקחים את העופרת הדמוייה-הקשה רכה, עוטפים אותה בנייר ודורכים עליה ברגל לסלק כל מטרד ועין רעה והופ הכול בסדר שישו ושמחו.

אני זוכר עצמי בעיראק - ילד בכיתה דלת, ילד דחף אותי חזק ונפלתי בבית הספר ופתחתי את הסנטר, והמורה לקח בד גופייה והלך עמי לחנות קרובה לבית הספר, ביקש כורכום, כרכם את הפצע וחבש בבד הגופייה שלי.

בקו התפר בין הרפואה הקונבנציונלית  לרפואה העממית והאלטרנטיבית מוצאים את האמונה והתפילות ולפעמים, במקרים מסוימים חושבים שהן יעילות על החולה ובני משפחתו. 
מה עושׂה אותן לתוספות ונדבכים חשובים בריפוי ?

בעיראק היה מושׂג המְּנַשִׁג ברור ושגור לעיני כל. המְּנַשִׁג היה חצי רב, חצי שמאש, חצי מרפא, חצי פסיכולוג, חצי מגשר, חצי פותר חלומות, חצי מוכתר ...
אצל יהודי עיראק בעיראק – המְּנַשִׁג הוא דוגמה של אדם שעסק באמונה בתפילות ובפתרון בעיות. 
בשנות הששים הסתובבה תמונה – צילום מודפס - בארץ שנמכרה
בתחנה המרכזית – מהציירים הקלאסיים של הרנסנס – אשה וגבר עם כובע שידו השׂמאלית על כתפה וידו הימנית על בטנה מתחת לשדיה ואשה מבוגרת מאד מן המשפחה המורחבת – מעיראק - ראתה את התמונה ושאלה אותי בתמימות אם האיש הזה הוא - מְנַשִׁג – ופעולתו
היא בערבית בגדאדית – "קַיְנִשִּגְלָה" ואז דובבתי אותה וקבלתי שיעור קצרצר עד כמה היו בקהילה הבבלית – בעיקר אצל הנשים המבוגרות והתכוונה לנשים בגילה -  
הצורך בהליכה ובהתייעצות אצל ה- "מְנַשִׁג" שידובבו יחדיו על בעיות וגם על אמונות (בעיקר תפלות) שצצו פתאום מחיי היומיום וגם מן החלומות כדי להרחיק צרה ורעה. 
וכאן אני רוצה להדגיש את "התמימות" ואת "הנגישות הקלה" למשהו נגיש עממי אמונתי ותקוותי...משהו שעשה ועושה טוב. 
קשה לשפוט, אז למה לא להיעזר!

5.09.2022


3 תגובות:

  1. בעברי בעבודתי במחלקה לבוטניקה באוניברסיטת תל אביב, אני תרגמתי שמות צמחים העממיים ברפואה העממית הפלשתינית לשמות מדעיים. גם נסיתי להתחקות על רפואה עממית אצל עדות שונות מן המזרח בישראל.

    שלמה שפירא
    אהבתי את ימי סבתי וסבי
    אהבתי את ימי סבתי וסבי
    הם פינקו
    אהבתי את נאיביותם
    בימים ההם:
    צפרים - עצאפיר
    זמיר - סמיר
    אור - אנוואר
    כשהיה למישהו חום יעצו לשים בד רווי חומץ על מצחו והכינו לו מרק מתרנגול הכי חזק בשוק
    כשנפל ילד בבית ספר וחתך את סנטרו - אמרו שישימו על הדימום בד רווי בכורכום
    כמה דיברו על מי הגבינה שעושה פלאים ברפואה העממית
    לרופא עממי מקרב שבט "צלאב" קראו לו צלאביה, אולי השבט היה קשור פעם לצלב ולצלבנים
    (אולי אולי קשורים ל- כת צבאים ?!)
    אישה שכנה ערבייה מבוגרת באה לרפא כאב בטבור ובבטן של ילד כאשר הניחה כוס על הכאב להרגעה.

    תמיד סבא וסבתא אמרו אמת ולא שקר
    לא אהבו את ה- "סכתאצ'י" שהיה סוג של בדחן מוקיין בכיין צחקן...חבל לבזבז עליו שנייה אחת.

    25.07.2021

    השבמחק
  2. כתבה טובה מאוד, כולל השיר שאחריה. אני נחשפתי מאז 10 שנים אחרונות, לרפואות המסורתיות המזרחיות. נעזרתי בהן, אחרי שהיה לי מטפל שלמד ויודע. כמובן שהכורכום מככב. נכון לשלב באחריות מתוך ידע כמובן, בין הרפואה המסורתית לקונבנציונלית.
    תודה לך.

    עדנה שפירא ,
    5.09.2022, 13:23

    השבמחק
  3. מעניין!
    1. לדעתי, יותר נכון לכתוב מנשר.
    2. הכורכום ידוע שהוא אמת-טוב נגד דלקות ועד היום הרופאים ממליצים לקחת כדור כורכום.
    3. סמיר זה איש שאפשר לשבת אתו ןמעביר ערב שלם בסיפורים, בעת זמיר זה שירת הציפורים.
    4. סחתצ'י - זה רמאי או בלופר שאי אפשר לאמין לאף מלה שיוצאת מפיו.

    קטי סלומון ,
    5.09.2022, 17:53

    השבמחק

תודה רבה!