שלמה שפירא
כאשר ישראלים-יהודים נפגשים עם ערבים
היהודי כשחמטאי
הפתרון הרעיוני - אינו מעשי
כאשר ישראלים-יהודים נפגשים עם ערבים
היהודי כשחמטאי
הפתרון הרעיוני - אינו מעשי
מי מהצדדים מוכן באמת לסגת מן העמדות הבסיסיות שלו והכוונה לנסיגות קונקרטיות?
נזכרתי באותו ערבי שאמר ב-2001:
"אינני מבחין בין יהודי חרדי לבין יהודי שמאלני. בשבילי כל יהודי הוא שחמטאי שיודע להכתיב גם את המהלכים וגם את התוצאה וכמובן שתמיד התוצאה לטובתו. כל פגישת עבודה עם יהודי היא פגישה-שחמטית, ואנשי השמאל בעיקר הם, שחמטאים טובים, כאשר הדמוקרטיה משחקת לטובתם ומשחקת לרעתנו, כי, תמיד היהודי, גם איש השמאל היהודי, כמעט ואינו זז משום מקום".
לגבי הערבים - אפילו השמאל היהודי, הוא שמאל רעיוני ולא מעשי. כאשר ערבים נפגשים עם יהודים, הערבים רוצים להגיע מיד אל הקונקרטי וקשה להם עיונים וליבונים כי זה מרחיק מימוש קונקרטי.
לפני חמישים שנה אמר ערבי ישראלי קומוניסטי כך:
"אני והיהודי, שנינו אנשי שמאל, תלמידי מרקס, אנגלס, לנין וסטלין, אבל אני הייתי מוכן לסגת הרבה מעמדותי הבסיסיות, בעוד היהודי נשאר במקומו, ויהדותו תמיד צפה בכל אירוע למרות היותו סוציאליסט וקומוניסט.
נשאלת השאלה הגדולה אצל היהודי-ישראלי והערבי-הפלשתיני:
מי באמת מוכן לסגת מן העמדות הבסיסיות-הרעיוניות שלו עם כוונה לנסיגות קונקרטיות?
25.05.2011
25.05.2011
שלמה שפירא
השבמחקומה כן אפשר לעשות ביחד?
משהו לבבי!
אוכלים ביחד לַבְּלָבִּי = משהו מ- לב הלב!
לבלבי הם גרגירי חומוס לא טחונים וגם אין הוספת שמן זית. פשוט גרגירי חומוס מבושלים ואפשר לפזר עליהם קצת מלח נגד עין הרע - כמו שאוכלים גרעיני-חמנייה, למשל.
בעיראק מכרו לבלבי בכל מקום של אוכל וגם מסירים ברחובות.