יום שבת, 1 ביוני 2019

שלמה שפירא: רבי לאטממה ורבי לאטפפה / מן הזיכרונות

שלמה שפירא

רבי לאטממה ורבי לאטפפה 

זה היה בעיראק.
המילה "לאטממה" פירושה "סטירה".
הייתי ילד קטן והאזנתי לשיחות כשישבתי ליד אבי בבית-קפה בבגדאד והמבוגרים שישבו שעה-שעתיים בבית הקפה, היו אומרים וצוחקים על מישהו שראו אותו חולף, "תראו עובר רבי לאטממה".גם דודַי היו משמיעים ושולפים את הביטוי: "רבי לאטממה", על מורה שלִמד תורה או על רב-רבבוּן שהרביץ תורה והרביצו ידיו.
זה לא סוד שהיו גם עניים בעיראק ובבגדאד היה גם בית ספר דתי ונדמה לי שקרו לו "בית-מדרש" והמורים במיוחד בבית הספר הדתי היו מכים תלמידים בצורות שונות.
אני שלמדתי בבית-ספר יהודי לא דתי, ואולי הייתי קצת שובב כתלמיד  הרגשתי את מקל המורה די הרבה על הידיים, ודווקא מהמורה לתורה ועברית. המורה שבא בהפתעה מאחור היה מושך לי את אוזני הימנית כי הייתי יושב על הספסל בצד ימין. מרוב משיכות באוזני הרכה, עד היום יש בליטה קטנה באוזן הימנית שלי. (בזמנו, כשספרתי זאת לאמי, היא ענתה, "אל תשתובב")
שמעתי את דודי, נעים, שהיה ספורטאי והירבה להתעמל בבית ושׂחה הרבה בנהר החידקל שאמר פעם: "אם אני הייתי מורה הייתי "רבי לאטפפה", כלומר להבין וללטף את התלמיד ולא לסטור לו.

טוב ששבתי לארצנו הנאורה-הקדושה ובה מורַי כולם, אחד אחד, חיבקו לא הִכּוּ לא סטרו לי אף פעם.

1.06.2019

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה רבה!