שלמה שפירא: ביצירות הספרות בארץ ישראל עד שנות החמישים של המאה שעברה לא מצאתי חומר של יוצרים מזרחיים, אבל כן מצאתי,פה ושם, בין פרקי ספר או קובץ מעט מאד תמונות של נשים תימניות או כורדיות לשם הידור התוכן, כאשר לא היה לתמונות שום קשר לתוכן הספר. וגם על: "המחאה הספונג'לית"

שלמה שפירא

שמתי לב כשהתחלתי לכתוב שירים בשנות השבעים, כי ביצירות הספרות בארץ ישראל עד שנות החמישים של המאה שעברה, ועד כמה שדפדפתי ודפדפתי הרבה בחומרים ספרותיים, לא מצאתי חומר של יוצרים מזרחיים, אבל כן מצאתי,פה ושם, בין פרקי ספר או קובץ מעט מאד תמונות של נשים תימניות או כורדיות לשם הידור התוכן, כאשר לא היו לתמונות שום קשר לתוכן הספר.

בשנת 2011, מצאתי כתבה של בני ציפר "עסקי אויר" משנת 10.02.1984 (תוך דפדוף בעיתונים ישנים) ושם צירף ציפר תמונות מצולמות של נשים יוצאות תימן ששרות ואחת מהן מתופפות ומתחת לתמונה רשום: "יצירה או כוח-עזר".

כתבתו של בני ציפר עסקה בביאליק:
"ביאליק לא היה תימני", כתב פעם בתרעומת משורר ישראלי ממוצא תימני...
ובאותה כתבה מציין שפרופ' יהודה רצהבי, שהיה חוקר לשון וספרות עברית ומומחה לשירת תימן ויהדות המזרח, מציין שביאליק ניסה להוכיח ששיר השירים הוא קובץ שירי אהבה עממיים וזרק הצידה את הרומן בין הקב"ה לכנסת ישראל. 
בכתבה ישנה התייחסות - שלפי שירת הקוסקוס של ארז ביטון יש מי שכבר ביטא את מצוקתם של מי שהצטרפו לציונות בתורת כוח-עזר: הם נועדו לדפוק שטיחים, ולעשות ספונג'ה; הם נועדו להיות הפולקלור, הצבע הטבעי, המבטא הנכון שלנו. אבל הם עצמם, ומה שהביאו אתם מארצם, עניינו אותנו רק בקושי. וכשבכיכרות ליבו (הכוונה: מלבות) את האש העדתית, התימנים היו כבר ותיקים מכדי להצטרף, כמעט אשכנזים. ונסים גאון איננו תימני, כידוע..."
כלומר, אני מבין מן הכתבה שארז ביטון לא היה הראשון ב"מחאה הספונג'לית". קדמו רבים לפניו.

31.10.2011