שלמה שפירא
הערה שלי למספר שורות בכתבתו של אילן ברקוביץ' - "אדם בין פסיעה לפסיעה" שעניינה בגלויים חדשים מתוך חומרים שנמצאו במגירתו של הסופר שלמה ניצן
...לאחד הקטעים הוא קרא "אשכנזים וספרדים" ובו תיאר את מה שהוא מכנה כקירבה טבעית גזעית שלו אל האשכנזים וריחוק טבעי גזעי שלו מהמזרחיים : "פגישה שלי עם אדם מפולין ("מוטב שם קונקרטי של עיר או עיירה), או הונגריה או רומניה - ואני מעולם לא הייתי שם, בפולין או בהונגריה אבל באמצעות עברי וילדותי בעיר שלי בלטביה, באמצעות מראות רחוב ופני אנשים והמתפללים בבית הכנסת - אני חש את עברו שלו - מתוך הפנימיות שלי [...] חישה זו נפערת כמו קירבה טבעית בינינו. אך כאשר אני נפגש עם יוצאי מזרח, סוריה, אלג'יר, מרוקו או פרס - ידיעתי אותו נובעת מחיי ומניסיוני כאן בארץ, ומדרך הטבע הוא שכלי מאוד וממילא מוגבל. בדברי אליו, אינני הולך אל ילדותו אל ביתו אל עירו - כלום: קיר חסום...[אבל] יש הרבה רצון טוב. יש מהם כאלה שאני מעריך מאוד, כשם שיש אשכנזים שאני פשוט מתעב."
(דברים מתוך הכתבה שהופיעה ב-"תרבות וספרות" - "הארץ" מיום 26.2.2016)
וכאן אני רוצה להעיר, שיצא לי מספר פעמים להיות בחברתו של שלמה ניצן שהיה מגיע עם אשתו לחגיגות "חג החנוכה" ו-"יום העצמאות" אצל המשורר המבקר -שמואל שתל- והאיש חָבַר בעיקר עם ידידיו הקרובים, כמו: יעקב בסר, איתמר יעוז קסט ואחרים. יצא לי לדבר עמו ארוכות בפגישתי הראשונה בחגיגות אלה, כאשר שאל על/ לשֵׁם משפחתי, והעיר ליצירתי, גם העיר לי שהוא מעריך מאד יוצרים יוצאי עיראק כמו: שמעון בלס, סמי מיכאל, אלי עמיר, רוני סומק וגם את ששון סומך שהדגיש בפני עד כמה תרומתו חשובה לספרות העברית והערבית ...
אהבתי את האיש, למרות הרגשתו "השכלית" הקיר-חסומית שצוינה כאן ומי אני שיכול לדבר על חישה נפערת מתוך פנימיות של אדם, במיוחד יוצר ברוך חשיבות ויצירה.
11.03.2016
הערה שלי למספר שורות בכתבתו של אילן ברקוביץ' - "אדם בין פסיעה לפסיעה" שעניינה בגלויים חדשים מתוך חומרים שנמצאו במגירתו של הסופר שלמה ניצן
...לאחד הקטעים הוא קרא "אשכנזים וספרדים" ובו תיאר את מה שהוא מכנה כקירבה טבעית גזעית שלו אל האשכנזים וריחוק טבעי גזעי שלו מהמזרחיים : "פגישה שלי עם אדם מפולין ("מוטב שם קונקרטי של עיר או עיירה), או הונגריה או רומניה - ואני מעולם לא הייתי שם, בפולין או בהונגריה אבל באמצעות עברי וילדותי בעיר שלי בלטביה, באמצעות מראות רחוב ופני אנשים והמתפללים בבית הכנסת - אני חש את עברו שלו - מתוך הפנימיות שלי [...] חישה זו נפערת כמו קירבה טבעית בינינו. אך כאשר אני נפגש עם יוצאי מזרח, סוריה, אלג'יר, מרוקו או פרס - ידיעתי אותו נובעת מחיי ומניסיוני כאן בארץ, ומדרך הטבע הוא שכלי מאוד וממילא מוגבל. בדברי אליו, אינני הולך אל ילדותו אל ביתו אל עירו - כלום: קיר חסום...[אבל] יש הרבה רצון טוב. יש מהם כאלה שאני מעריך מאוד, כשם שיש אשכנזים שאני פשוט מתעב."
(דברים מתוך הכתבה שהופיעה ב-"תרבות וספרות" - "הארץ" מיום 26.2.2016)
וכאן אני רוצה להעיר, שיצא לי מספר פעמים להיות בחברתו של שלמה ניצן שהיה מגיע עם אשתו לחגיגות "חג החנוכה" ו-"יום העצמאות" אצל המשורר המבקר -שמואל שתל- והאיש חָבַר בעיקר עם ידידיו הקרובים, כמו: יעקב בסר, איתמר יעוז קסט ואחרים. יצא לי לדבר עמו ארוכות בפגישתי הראשונה בחגיגות אלה, כאשר שאל על/ לשֵׁם משפחתי, והעיר ליצירתי, גם העיר לי שהוא מעריך מאד יוצרים יוצאי עיראק כמו: שמעון בלס, סמי מיכאל, אלי עמיר, רוני סומק וגם את ששון סומך שהדגיש בפני עד כמה תרומתו חשובה לספרות העברית והערבית ...
אהבתי את האיש, למרות הרגשתו "השכלית" הקיר-חסומית שצוינה כאן ומי אני שיכול לדבר על חישה נפערת מתוך פנימיות של אדם, במיוחד יוצר ברוך חשיבות ויצירה.
11.03.2016
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!