שלמה שפירא
"בלאנש" מאת: יצחק גורמזאנו גורן / ספריה לעם הוצאת עם עובד, 1986
הספר מוקדש ל- "שושה - אמנית גדולה ואישה שהיא כל הנשים"
מ- גב הספר: "צעירה יהודיה בת עניים שאפתנית מבקשת לקנות לה עושר ומעמד בדרכיה של יפיפיה עזת-יצרים. בתוך כך מתגלה טפח מחייה של הקהילה היהודית התוססת באלכסנדריה של שנות הארבעים (במאה שעברה - במאה ועשרים) בערכיה המיוחדים לה ובזיקתה למאבקו של הישוב בארץ ישראל ולמדינה בשנותיה הראשונות. סיפור סוחף מאת מחבר הספר "קיץ אלכסנדרוני" שראה אור ב- "ספריה לעם".
מ- עמוד 93: "...הבה ניגש הישר אל לב הענין: יהודים אנחנו, ואין אנחנו שוכחים זאת אפילו לרגע. בארץ-ישראל אחינו מתכוננים למערכה המכרעת נגד הבריטים. חובתנו היא להשתתף במאבק הזה. עלינו לדאוג קודם כל למגר את הבריטים..." דבריה של הגימנזיסטית הממושקפת הקטנה על האויב הקולוניאליסטי, הפליאו את כולם ומשכו את תשומת לבו של רפאל אל שדיה המעוגלים המלאים. בשדיים כאלה, אמר בלבו, היא יכולה לומר דברי חכמה או דברי איוולת - היינו הך, דעתך רתוקה ממילא אל הגבעות התאומות...
מ- עמוד 100: "סוף-סוף! Le prince charmant ' קראה פלור כשראתה את אחיה, בשמלה הפרחונית שלגופה בלטו לעין כל חמודותיה, עד שלמראיה חזר עליו כל מפח-נפשו בכלל בלאנש. זה שבועות אחדים שהוא ובלאנש יחד, והיא מושכת אותו - ואת מי לאו - והוא מחבק אותה ומנשק אותה - והיא מתחמקת לו מן הידיים. ככל שהסתכל באחותו ובבטחון הקורן ממיניותה המחוסרת תסביכים, כן גבר כעסו על עצמו ועל בלאנש. והכל לבד מעצם הדבר שלא באה לפגישה והוא חיכה על-יד קולנוע "ריאלטו" כמו אידיוט...
מ- עמוד 199: "ויטה שמעון הוסיף להעסיק את רפאל עד מותו, עד יומו האחרון דאג שיישמר קשר כלשהו בין בלאנש לרפאל, וחיפש לו דרכים לקרבם זה לזה. רצונו הכמוס היה לראותם נכנסים לחופה, כאילו ילדיו שלו היו, אבל הוא לא זכה. הוא מת עוד בימים שהיתה בלאנש עם גסטון בן-ראשיד. היא הזניחה כל-כך את סבתא שלה, והניחה אותה לגסוס ככלוב עזוב, היתה באה כל אותו זמן לבקר אצל ויטה שמעון בדירתו הצנועה, הצמודה למשרדו, והיתה מתקנת לו את גרביו ומקפלת את הכבסים שכיבסה המשרתת בשעות היום. כדרכה היתה בלאנש באה אליו לבושה מחלצות, ומיד החליפה אותן בחלוק פשוט ונעים, ולעתים אף התהלכה שם בתחתונים ובחזיה, לשם הנוחות שבדבר ולא בשביל לגרות אותו דוקא...כשחלה את חוליו טיפלה בו במסירות רבה. לימים, כשנודע שבצוואתו הוריש את שארית הונו ונכסיו לשניהם יחדיו, בתנאי שיינשאו זה לזה...שבלאנש היתה ידועה כבחורה קשוחה שעיניה לטובתה ולבצעה, אין ספק שאהבתה לויטה לא היתה תלויה בדבר, והיא שישבה עם ויטה בשעת מיתתו.
היתה שעת ערב. ד"ר לחובר, קודם יציאתו, אמר לה בלחש: "הוא לא יוציא את הלילה".חזרה בלאנש אל הזקן ופתחה וסיפרה לו על הבילויים הנעימים שהיא אומרת לבלות עמו לכשיחלים, והזקן ניענע בראשו כילד. אבל כשנתנה בו מבט רך ופרמה לאט לאט את כפתורי חולצתה והסירה את חזייתה, ונטלה את ידו והניחה אותה של שדה העירום, באותה שעה הבין פתאום, ורגע היתה בהלה בעיניו. מיד נתחלפה זו בהשלמה ובתודה. לא עברה שעה קלה והוא מת...
תיאטרון בימת קדם שמח להציג :
השבמחק"הלהלולה לשושה" - מופע מצחיק ושובב בעיראקית חיה ובועטת .
(מופע בידור לדוברי עיראקית בלבד.)
במיוחד בשבילכם פינג פונג של צחוק ומוסיקה עם השחקנית שושה גורן ("פולישוק") והזמר סמיר חיו ולהקתו.
במבחר להיטים כמו : "עפאקי עפאקי", "אלעיין מולייתין", "פוג אל נח'ל" ועוד.
אורך המופע שעתיים.
יום ה' , 15.10.09, 20:00 , מרכז מורשת יהדות בבל אור- יהודה.
הצגה עיראקית "בית אל ג'יראן שכנים" 23.5.11 באור עקיבא . משתתפים: סיגל שאול, שושה גורן, צחי נוי ויעקב פאשה.יעקוב נישאו'י.
השבמחקהתיאטרון העיראקי של סיגל שאול, מביא בפעם השנייה את הבית העיראקי האוטנטי אל בימות ישראל.
קומדיה מצחיקה עד דמעות, על שכנים עיראקיים ושכן אשכנזי, המתגוררים באותו בנין.
בהצגה מובאים סכסוכי שכנים, גרושים ופער דורות בין הורים מהדור ההוא לילדיהם.
וכמובן השירים העיראקיים שכולם מכירים ואוהבים.
אורך ההצגה , כשעתיים כולל הפסקה.
http://www.youtube.com/watch?v=ZCuDzNcFHiA
כתיבה ובימוי : סיגל שאול
משתתפים: סיגל שאול, שושה גורן, צחי נוי ויעקב פאשה.
שירה: יעקוב נישאו'י.
2011, מאי 16
שלמה שפירא
השבמחקשנת תשע"א (2011) - ארז ביטון שואל את גורן גורמזאנו כלוחמים ותיקים וכמזרחי אל מזרחי בנושא "המודעות המזרחית "
גורן עונה:
...אין מדובר בקינה על קיום מעברתי, אלא...הלם תרבות...בניגוד למה שכתבו רבים מן היוצרים המזרחיים - שהם ניצבו מלאי התפעלות מול ה"קיבוצניקים" והחברה הצברית, ורצו להידמות להם- אני בדיוק להפך...ה'ילידים' נראו לי בלתי מתורבתים, גמלוניים, די בורים...היה אצלם פולחן של בורות, מין בון טון פוסט פלמ"חי, השולל השכלת יתר...הוא מספר על כך בכנות, ולמעשה מעיד שהגזענות היא עניין של גאוגרפיה, ומושתתת עמוק בנפש האנושות...
וכאן, ברגע של מחלוקת, כמו שאומרים בכדורגל. ביטון וגורמזאנו מדברים על השיפור ביחס לתרבות המזרחית, ויש שיפור כזה...
...אנחנו איננו מבינים את שכנינו,...אנחנו נסביר להם מה הפתרון, והם יקבלו....
"המזרח התיכון סביבנו, הים התיכון מחבק אותנו, ואנחנו מסרבים להיות פה...
אין כמעט מחאה ...הים התיכון קורא לנו להיות פה,...
דברים מתוך חוברת "איפ?יון 118 (חוברת המדגישה ים-תיכוניות. כתב-עת ים-תיכוני).