שלמה שפירא:
ברכה חבס: "אחים קרובים-נידחים, מ- סדרת ספרים - "מן המוקד"הוצאת "עם עובד". דפוס "דבר" - תל אביב, תש"ג 1942. ברכה חבס, כנראה, ביקרה בבבל לפני הפרהוד, אבל בספרה זה מציינת את "הפרהוד"
התוכן:
הקדמה לספר מאת - ברכה חבס
"הגולה אשר בבבל" / ב. דינבורג
א. נוסעים יהודים
ב. בצל ההווה
ג. שיחה כללית על יהדות בבל
ד. בסימטאות ירושלים
ה. מסעות אל היהודים הכורדים
ו. שתי פגישות עם קהילת כאנקין
ז. חלוצים
הקדמה: מאת ברכה חבס
בשכנות קרובה אלינו, במרחק של נסיעת מעת לעת מאתנו, יש עדה יהודית לא-גדולה אשר קורותיה בעבר וחייה בהווה הם הסמל העגום לגורל עמנו. גולה, אשר שרשרת היוחסין מגעת עד לימי הזוהר והחורבן של אומתנו. האוצרות בתחומיה, קברות נביאים וחוזים ושרידי עתיקות מימים קדומים, ומחיה בתוכה שרידי חקלאים יהודים שלא זנחו אדמתם מאות בשנים. יהדות, אשר בכל סבלות הדורות והזמנים ובכל פגעי הטמיעה וההתנוונות שמרה מכל משמר על עיקרי הערכים הקדושים לאומה ולדתה - ועתה היא נתונה לחיים של פחד ואנוסות בקרבת מקום לארץ-ישראל הנבנית ולקיבוץ-הגלויות המחדש פניו כעם. מה יודעים אנו על יהדות בבל העשירה והענפה, אשר במשך דורות היתה בגלותה חיי רוח ויצירה ועתה מצומקת בגיטו בגדד, מושפלת וחרדה לנפשה יום יום? מה הגיע אלינו מאורח חייו וסבלותיו של קומץ היהודים הכפריים הפזורים בהרי כורדיסטאן וגבעותיה ונתונים לשעבוד ועריצות? ...יחידים מקרב הישוב פרצו מזמן לזמן לתחומי היהדות הזאת והשבטים השכנים...הספר לא נכתב על סמך פגישה בלתי-אמצעית עם ארץ עיראק והיהדות היושבת בה. הדברים המסופרים כאן סוכמו מתוך עשרות תעודות ישנות וחדשות, בדפוס ובכתב, ומשיחות מפורטות עם צעירים וזקנים מעולי עיראק ומן השליחים ועוברי-אורח שעשו בה הרבה או מעט. היה רצון למצות מכל שיחה ותעודה לא את הידיעה בלבד. היתה תשוקה לבקש ולבוא במגע קרוב ככל האפשר עם שארית החיוניות שעוד שרדה לפליטה בקרב השבט הזה, עם הנצרים הרעננים מתוכו, אשר אם נעקרם מסביבתם המנוונת - והיו ופרחו ונשאו פרי.
הדגש - בספר נמצא סיכום אותנטי ואמתי הקרוב ביותר להתרחשות פרעות "הפרהוד" / ברכה חבס, "אחים קרובים-נידחים" / עם הנצרים הרעננים מתוכו (של שבט בבל), אשר אם נעקרם מסביבתם המנַונת - והיו ופרחו ונשאו פרי.
ברכה חבס מוסיפה:
לא פעם נמצאו יחידים מקרב עמנו, - מאז הנוסעים הראשונים , בנימין מטודילה ופתחיה מרֶגנסבּורג ועוד לדור החלוצים בארץ-ישראל, - אשר העיזו והגיעו עד לפינות הרחוקות והשוממות ביותר של יהדות בבל וכורדיסטאן, וריוו צימאונם בידיעת חייהם של אחים נידחים. אך דבריהם נשארו גנוזים בקונטרסים בלים ובסיפורי-מסעות מופלאים.
קונטרס זה, שנתכוון להביא במרוכז מעט מן הידוע לנו על גולת יהודית אחת, הקרובה אלינו קרבת-מקום אך מרוחקת מאיתנו בידי הגורל...
התוכן:
דברים: ברכה חבס
ב. דינבּורג: "הגולה אשר בבבל"
נוסעים יהודים
בצל ההווה
שיחה כללית על יהדות בגדד
בסמטאות ירושלים
מסעות אל היהודים הכורדים
שתי פגישות עם קהילת כנאקין
חלוצים
בספר יש מספר תמונות של יהודים מכורדיסטאן!
הספר הזה נדפס בשנת 1942, וכנראה נכתב ונערך סמוך לפרעות ה"פרהוד" בעיראק.
לדעתי, זהו סיכום אותנטי ואמתי הקרוב ביותר להתרחשות:
"...לפי הודעת ועדת-החקירה על הפרעות, הגיע מספר הנרצחים ל-110, בהם 28 נשים, חלק גדול מהם נקברו לפני שזוהו;
מספר הפצועים הגיע ל-240; החנויות והמחסנים שנשדדו - 586; הבתים - 911, ובהם 2295 בתי-אב, שהם 12311 נפש.
ערך הנזק נאמד ב- 383878 דינר. אך לפי גרסה אחרת נרצחו 150 יהודים ונפצעו פי שלושה והשוד נאמד
בשלושת רבעי מיליון דינר.
את סיבות הפרעות תלתה ועדת-החקירה בפעולות הצירות הגרמנית והמופתי הירושלמי שבא לעיראק עם בני-לוויתו
כאורחה הנכבד והנתמך של הממשלה העיראקית; במורים הערבים מארץ-ישראל שפעלו בהתמדה בבתי-הספר הרשמיים
והטיפו בהם לשנאת ישראל; בתחנת השידור העיראקית , התנהלה בחודשי אפריל-מאי על-ידי ממשלת ראשיד-עלי והפיצה
שקרים על המצב בארץ ישראל; ובתחנת השידור הגרמנית בערבית שהלהיבה את הרוחות נגד היהודים - ממנה למדו "פלוגות-הנוער" את כל התורה הנאצית כולה על רגל אחת.
חודשיים לאחר הפרעות נפוץ בקרב יהדות בגדד המהוממת והמיואשת, כרוז נלהב וחרד, החתום בשם
"אגודת צעירי ההצלה" וקורא להכנה להתגוננות בעתיד:
"הוי צעירים וצעירות יהודים! הוי בני העדה הישראלית ! עד מתי שינה זו? מתי תתעוררו, תסירו מעליכם את הפחדנות
וקומו כאיש אחד לשמור על כבודכם העומד להיות מחולל בידי שפלים?
כרוז שני שהופץ זמן-מה לאחר זה פותח באזהרה: "פחדן שפל כל מי שישרוף עלון זה בלי סיבה מספקת!"...
...איש-מדים עברי, שנזדמן לרחוב היהודים בבגדד בראשית מארס 1942 מספר:
"הגענו העירה בשעה 9 בערב, שלושה אנשי-מדים עברים. בחור יהודי, שנתקלנו בו במקרה, נתלווה אלינו ולא הרפה
מבקשתו שניקחוהו לארץ-ישראל. למחרת בבוקר, ביציאתי לרחוב, נתגלו לעיני שמשות מנופצות וחנויות שדודות.
מראה החורבן של ימי הפרעות עוד עמד בעינו. ארמני, שסרתי לחנותו, והבחין בי כי אני יהודי, סיפר לי שגם בני עדתו
נפגעו מהפרעות, אך בעיקר סבלו היהודים בבית-הספר היהודי שסרתי אליו, שרר דיכאון כבד...
חיים בפסיכוזה של בלשות ומתוך רגש-נחיתות מדכא בייחוד דיכאה את הנוער העובדה, שלא קמה הרוח
ולא נמצאה היד המארגנת בימי הפרעות להתגוננות. אמנם נפגשתי עם בחורים, ואף עם בחורות מעטות,
שלא דעכה בהם הגאווה הלאומית, והתקווה היהודית מהבהבת בסתרי נפשם אבל יחידי-סגולה הם
והשפעתם מעטה"...
17/4/2013
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!