שלמה שפירא
על אור יהודה העיר ועל דודי "יעקב אזאצ'י"
מדברי ראש העיר - עו"ד ליאת שוחט: אני דור שלישי בעיר הזאת, קיבלתי את החינוך שלי בבתי הספר באור יהודה ובתנועות נוער שפעלו כאן, מורשת הישוב שלנו חשובה בעיניי, ויש לי עניין בהנחלת המורשת הזו גם לתלמידים היקרים בעיר - דור העתיד...אור יהודה לא החלה את דרכה כמעברה, אלא כהתיישבות חלוצית של צעירים, והממשלה החליטה לנצל את המקום הזה להקמה של מעברה גדולה במרכז הארץ. עירנו הוקמה מיד לאחר קום המדינה, אלו היו שנים קשות למדינה ותושביה. תוך זמן קצר, קלטה אור יהודה עולים חדשים מכל קצוות העולם. למדינה לא הייתה אז יכולת לקלוט כראוי את העולים הרבים ובמשך שנים לא מעטות התגוררו רבים מהעולים במעברות - באוהלים ובצריפים. המעברה הגדולה הזו הפכה ליישוב מוניציפאלי, והוכרה כמועצה מקומית בשנת 1955. חלפו מאז שנים רבות, והיישוב שלנו התפתח והתרחב והפך לעיר ואם בישראל.
העיר התאומה ל- אור יהודה --- שרלוטנבורג-וילמרסדורף, ברלין, גרמניה.
ראשי המועצה שכיהנו: מרדכי בן פורת, יחזקאל קזז, מנשה יצחקי, יצחק בוכובזה.
ראשי העיר שכיהנו: יצחק בוכובזה, תמיר שאבי, דוד יוסף וראש העיר המכהנת מספטמבר 2015 ועד עכשיו - עו"ד ליאת שוחט.
על-פי מסורת אחת - העיר נקראת כך בגלל מיקומה בשפלת הרי יהודה ב- "בקעת אונו" בה התיישב שבט יהודה. ועל פי דעה נוספת - ניתן שמה על שם חווה חקלאית בבית ספר בו לימדו עברית וציונות מתיישבים שבאו ארצה מאיזמיר שבתורכיה.
בתקופת המקרא והמשנה נקראה "אור יהודה" --- "בקעת אונו" ובתקופת המנדט שכנו שלושה כפרים ערביים: סקיה, כפר ענא וחירייה. הכפר הערבי "סלמה" שכן סמוך אליהם.
דודי "יעקב אזאצ'י" וסבתי "שמחה" מצד אמי היו במעברת אור יהודה. ודודי היה "מרפא שיניים" בעיראק ומספר לנו סיפור: "בימים הראשונים לבואי למעברה עבדתי באיסוף זבל ואישה מעיראק ראתה אותו ואומרת לו "אבדאלק אבו בדרי" השן שלי כואבת, יש לי שן כואבת ומתנדנדת, ולדודי היה "פלאייר" בתיק במכונית הזבל ועוקר לה את השן. היא הודתה לו בנשיקות על מעשהו. לאחר מכן פתח באור יהודה "מרפאת שיניים פרטית. בנו - "בדרי" היה פרופסור לרפואת שיניים באוניברסיטת ירושלים ובזמן השאח נשלח שנה לאיראן ללמד רופאי שיניים שם - השתלת שיניים והיה גם רופא השיניים של "יצחק רבין" המנוח. בתו "חנה" גם רופאת שיניים שעבדה באוניברסיטת תל-אביב ובקליניקה פרטית.
הערה: באחת הפגישות במרכז מורשת יהדות בבל שגם אני הייתי נוכח בה, סיפר "בדרי" שראה ב- "פרהוד" מבעד חור בתריס שבביתו בבגדד, איך ערבי צועק בשמחה בזמן שאוחז בידו בכף-יד קטועה של תינוק יהודי...סיפור שהיה קשה מאוד לשמוע!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!