שלמה שפירא
שיח על הסוגייה הערבית בארץ-ישראל בשנות השלושים-ארבעים במאה שעברה בין יהודי ארצות הברית למנהיגי הישוב ב- א"י / מאמרו של זהר שגב "בין עמק הטנסי לעמק הירדן"
בחוברת "ישראל" - כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל / חוברת מספר 3. 2003
במאמר רבים מראה מקום להתייחסות בנושא
הסוגיה הערבית היה אחד הנושאים המרכזיים שעל דרכי הטיפול הציוני בו ניסו ציוני ארצות-הברית להשפיע בשנים אלו. מעמדם המרכזי חייב אותם להיות מוכנים להתמודד עם שאלות המפתח שידונו שלאחר המלחמה. בין אלו תפס מקום מרכזי הנושא הערבי, שאמור היה להיות העניין החשוב ביותר עמו תצטרך הציונות להתמודד בעתיד. פעילותם של יהודי ארצות-הברית חרגה מגבולותיו של עיסוק עקרוני בסוגיית היחסים בין יהודים וערבים ובאה לידי ביטוי בהצעת תוכניות מעשיות שעסקו בבעיות מגוונות כגון: סוגיית הפליטים, שיתוף פעולה כלכלי אזורי ותפקידם של ארגונים בין לאומיים בזירה המזרח תיכונית...הייתה זו תכנית ציונית אמריקנית , שהוכנה באופן עצמאי וללא תיאום עם ראשי הממסד הציוני בארץ-ישראל ובעולם. מטרתה הייתה פוליטית לא פחות מכלכלית...המתח בא לידי ביטוי התגלה במלוא עצמתו בנוגע לעיסוק הציוני-אמריקני בסוגיה הערבית...לדעתו של בן גוריון, אסור היה שציוני ארצות-הברית יערכו תוכניות פעולה נפרדות בנוגע לעתיד ארץ-ישראל...רצונו של בן-גוריון למנוע יצירת דפוסי מעורבות ייחודיים לציונים האמריקנים בתנועה הציונית וזה היה בולט במיוחד בהקשר של השאלה הערבית ...לא ניתן להבין את פרשת הוועדה לענייני ערבים של ארגון הדסה ללא התייחסות לפן המרכזי של המאבק בין הציונות האמריקנית לממסד הציוני בארץ ישראל בנוגע לעצם זכותם של ציוני ארצות-הברית לעסוק בשאלה הערבית...ובאה לידי ביטוי בהקמת מערך תכניות מעשיות מבוססות על מוסדות מחקר עצמאיים בהתאם להשקפת עולמם וניסיונם של ציוני ארצות-הברית כאמריקנים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!