שלמה שפירא: ספרון - על "יהונתן - נזים עזרא עג'מי" שנפל חלל בפעולת "קסטינה" מטעם אצ"ל (הארגון הצבאי הלאומי). כ"ה אדר א' תש"ו, 27.2.1946. בהוצאת "ספריית המרד , תשי"א.

שלמה שפירא

ספרון - על "יהונתן - נזים עזרא עג'מי" שנפל חלל בפעולת "קסטינה" מטעם אצ"ל (הארגון הצבאי הלאומי). כ"ה אדר א' תש"ו, 27.2.1946. בהוצאת "ספריית המרד , תשי"א. 

בחזית הספר תמונתו עם הקדשה: "נר לנשמת החייל יהונתן - נזים עזרא עג'מי נפל חלל בפעולת קסטינה, כ"ה אדר א' תש"ו, 27.2.1946

 נולד בשנת תרפ"ו (1926) בבגדד, בירת עיראק. בן לבית אמידים. אביו, שהיה בעל מטוויית משי, דאג להשכלת בנו ואיפשר לו לסיים את לימודיו בבית הספר התיכוני בבאגדד. אולם טרם החליט על דרך חייו, גברו הרדיפות על יהודי עיראק ובאמתלת סלילת כביש הופקעו ביתם ובית מלאכתם ללא פיצוי ראוי לשמו.

נזים עזרא מחליט לעלות לארץ-ישראל. הוא הגיע לארץ, לאחר נדודים וטילטולים, בשנת 1945 והוא בן תשע עשרה. בארץ הוא מתחבר אל שני חברים בגדאדים והם גרים יחד במנשיה, בסביבה שהיא כמעט ערבית כולה ומסתגל עד מהרה לחיים החדשים ולתנאי העבודה והמגורים בשכונת מנשיה שליד יפו. חבריו שהוא מצא אותם ושהוא גר עמם הם חברי אצ"ל מזמן, והם אלה שממליצים לו על קבלת עזרה להתקבל שורת הארגון. השכל הישר הבריא שלו מוביל אותו לדרך מלחמה זו. הוא היה מוצא אותה גם בלעדי חבריו, אבל הודות להם קלה הדרך.

קלה?  לא לגמרי. מספר שבועות עליו לחכות עד שיתקבל על ידי ועדת הקבלה. והוא רוגז ורוטן ומתרגד במשך שבועות אלה: מאי משמע? למה סוחבים את הדבר? מה יש? לא מצאתי חן בעיניהם? הוא מצא חן, וגם הממליצים עליו מהימנים הם, אבל לא בקלות-דעת ובפזיזות מוכנס אדם לשורת המחתרת, ומה עוד שהימים הם ימי ריב חמור עם ה- "הגנה" וכפל זהירות דרושים בארגון הפגישות. סוף סוף נגמרה ההשהיה והוא נתקבל. בהתאם לכשרונותיו וידיעותיו הוטלו עליו בעיקר תפקידי סיור. אין זה מספיק שאדם יודע ערבית, כאלה היו באירגון לא מעט, אבל דרושה גם מידה של אינטליגנציה, כדי לדעת להשתמש בכלי זה אשר "לשון" שמו , גם כדי להופיע כאדם פרימיטיבי דרושה איטליגנציה. דרוש גם חוש הומור רב לתפקיד כזה ואכן גם בסגולה זו חונן, כמעט שאין זוכרים אותו במצב רוח מדוכא, ואף לא בימים אחרונים אלה כאשר התהלך בהרגשה שקצו קרוב.

הוא עובד בבית חרושת לפרימוסים , אבל אין הוא תלוי בעבודתו זו בלבד. יש לו אח גדול ממנו והוא סוחר בבצרה. הוא תומך ברצון , בראשון מבני המשפחה שעלה לארץ הקדושה, ועזרא מנצל עזרה זו יפה, כשהוא מתפנה מעבודתו בבית החרושת לפעולות המחתרת ובשורותיה (בארגון הצבאי הלאומי).

הצעיר מתבלט כאמיץ לב, נבון, בעל חוש הומור ומזג טוב וניתן לשבצו בהכנות להתקפה על שדה התעופה הצבאי של חיל-התעופה הבריטי בקסטינה שבדרום הארץ. מונה לשמש כסייר ומורה דרך וכן לרכוש ידיעות שיסייעו בביצוע הפעולה. הוא היה יוצא, מחופש כערבי, לכפרי הסביבה ודולה ידיעות דרושות בבתי-קפה. ראשון היה בהכנת הפעולה ואחרון נותר בה  - בכ"ה באדר א' תש"ו (26.2.1946) קפץ לוואדי הסוער בלב חפץ כאשר יצאה לפועל ההתקפה שבמהלכה הושמדו שנים עשר מטוסים ושבעה מטוסים חובלו קשה. עזרא שימש בה כגשש. בדרך חזרה ניתכה על הנסוגים אש מפרדס סמוך ועזרא נפגע ונפל מתבוסס בדמו. הלוחמים המשיכו בדרכם בבוץ הכבד כשהם נושאים את חברם הפצוע "באלונקה משני באטל-דרסים שרובים הושחלו בשרווליהם". עזרא מת מפצעיו כעבור זמן קצר, וניתנה הוראה להשאירו במקום מאחר שהבריטים כבר הקימו מחסומים מכל עבר והתחילו לסגור על הנסוגים. למחרת היום הובאה הגופה על ידי הבריטים למושב הסמוך באר-טוביה. המושב חלק כבוד ללוחם האלמוני ונוטרי המקום, חברי ארגון ה"הגנה", הציבו משמר כבוד סביב ארונו שהוצב ב"בית העם" עד למועד ההלוויה. כל תושבי המקום - אנשים, נשים וטף - יצאו ללוותו למנוחת עולמים והוא נטמן בבאר טוביה בשם אברהם בן אברהם.