שלמה שפירא: "צומת גורל" - ספר של מיכל אלקיים / שוב ביקורות בהדגשה בין אשכנזיות ומזרחיות

שלמה שפירא

"צומת גורל" - ספר של מיכל אלקיים 

ספרה "צומת גורל" של מיכל אלקיים, שם עט של אמנית אנונימית, הוא רומן על קצינה בדרגת סגן ניצב, משרתת ב- מג"ב  (משמר הגבול)  ומגולל את סיפורה של שרון - נערה-אישה, בת למשפחה מרוקאית שהוריה עלו ארצה ליישוב דימונה עם הקמתו. הסיפור מגלה את נפלאות הסאדו־מזוכיזם וקיום יחסי שליטה עם נשים וגברים כאחד. 

בגב הספר: ...מדובר ב- "תיאור גנרי של רוב הנשים התל-אביביות ששכבתי איתן.

"מיכל אלקיים" / מחברת הספר / כותבת על ביקורתה של "יוענה גונן" ב- "הארץ" על הספר בציינה ("הכיבוש משחיל", "ספרים" ,2020 .24.1) שהביקורת נגועה בנימה אישית המפירה את הריחוק האובייקטיבי הנדרש לביקורת עניינית. הדבר בא לידי ביטוי כבר בתיאור נעוריה של הגיבורה בדימונה. "הבושה לא איפשרה לה לצאת מהארון ולקבל את עצמה", ובה בעת ממשיכה: "אותה תחושת בושה משום מה לא הפריעה לה לנהל אורגיות מופרכות עם עליזה ועוד שתי חברות". כלום אפשר לצפות מהמבקרת להכיר בתופעה רווחת של נשים שבוששו בצעירותן לצאת מהארון אך בנערותן קיימו אורגיות יחד עם בנים כי היה זה המקום היחיד שבו יכלו לתת ביטוי להעדפה שלהן לנשים? 

תגובה על הספר - "בספר, הגיבורה וחברותיה מזמינות בנים לאורגיות שלהן, אך רק כדי לאפשר מגע ביניהן בעוד הבן נשאר בגדר שחקן משנה ה"מכשיר" את הבילוי.אף שהוא כתוב בכישרון והגיבורה אינה פלקטית, הוא גדוש ביומרות אמנותיות וחברתיות חסרות כיסוי, עד שהוא מגחיך הן את הארוטי והן את הפוליטי. "צומת גורל" - רומן קינקי שמערבב פורנו וכיבוש אך לא מממש את היומרה.

"לירון כהן" מגיבה על הספר: ייחודיותו של הספר שנמצא בהבאת חוויה להט"בית מזרחית לזירת הספרות הישראלית, חוויה שמעט מאד לה"טבים מזרחים ומזרחיות זכו לה - להשמיע את הסיפור שלהם, על מורכבותו ושמור לאליטה הלבנה וחלילה שלא תבוא המזרחית ותנסה לספר את הסיפור דרך נקודת מבטה...גונן, אושייה פמינסטית, חוטאת כאן בחטא היהירות ומרשה להתנסח כאחרון הגברים האשכנזים...

שלמה שפירא: יצחק וייסמן / "מכתבים לנכדתי דליה ("דליה אשל") - על "דרכי בעליה ובעבודה" / יגור תשל"ח -1977 / ספרון מעניין (117 עמודים)

שלמה שפירא

יצחק וייסמן / "מכתבים לנכדתי דליה ("דליה אשל") - על "דרכי בעליה ובעבודה" / יגור תשל"ח -1977/ ספרון מעניין  (117) עמודים . הספר כמעט ללא תאריכים במיוחד בימים - מיציאתו מפולין דרך ארצות שונות באירופה עד הגיעו ארצה. הספר נכתב כאשר "יצחק" בן 80 וכעבור שנתיים הוא נפטר. בספר מעטים מאוד התאריכים.

עמוד 115: "בשנת 1927 הגיעו אלי ליגור הוי מפולים. אמא עבדה במחסן בגדים. אבא עבד בהכנת עצים לבישול במטבח. המטבח בזמן ההוא היה פרימיטיבי מאוד. את הסיר היו מעמידים על משולש מברזל, אשר מתחתיו מבעירים עצים, והרי לך כיריים למופת. אומנם זה גרם שהאוכל לעתים תכופות מלא פיח, אבל אז לא הקדישו הרבה תשומת לב לכך, שמחו בעיקר שיש אוכל. כעבור זמן אבא עבר לעבודה אחרת, ונעשה למחסנאי במחסן התבואות הוא קיבל את התבואה מהגורן ואחר כך העביר אותה למקום הדרוש. הורי נשארו איתי ביגור עד סוף חייהם. בשנת 1928 ב-4 ביוני הצעתי לחמדה - אשתי לעתיד סבתך להתקשר איתי בקשר נישואין והיא נאותה לי...בינתיים המצב במשק השתפר. עברנו לגור בבית, בו קיבלנו תחילה חדר, והדירה התרחבה עם הזמן לשני חדרים...חמדה אשתי חלתה ובסוף ימיה עבדה במכוורת. 49 שנים חיינו יחד בהבנה מלאה והתכוננו לחתונת הזהב. בא הגורל האכזרי, והיא נלקחה ממני ונשארתי מיותם. לאחר מותה נמכרה המכוורת כי לא היה מי שימשיך בענף. אז אני עברתי לעבודה חלקית במשרד, ובלילה אני ממשיך לשמור כמה שעות...

מ- אתר "פני יגור" יצחק ויסמן - נולד ב-1897 בעיירה רדום אשר בפולין, כבן שני להוריו. המשפחה בחלקה אדוקה מחמירה ובחלקה מאמינה, עסקה כולה במסחר, אך יחד עם זאת ידעו להאציל בבית אוירה יהודית חמה. בילדותו למד ב"חדר" המסורתי, ובמקביל בבי"ס פולני חילוני. כך רכש השכלה משני העולמות. בהיותו נער פרצה מלחמת העולם הראשונה אשר שינתה את השקפת עולמו. בעקבות הכיבושים של עיירתו והמפגש החמור עם הפוגרומים ורצח היהודים, גמלה בלבו ההחלטה להזניח את האמונה בדת, עובדה אשר דחפה אותו לפעילות ציונית נמרצת. עם תום המלחמה נעתר לבקשתה של ההסתדרות הציונית בפולין ויצא לחיים במסגרת הכשרה חקלאית בקרבת עיר הולדתו, על מנת להכשיר עצמו לעבודת אדמה אותה ראה כערך עליון בקיומו של היהודי בארץ ישראל. בסוף 1918 החליט כנגד רצונם של הוריו לעלות לארץ. הוא עשה זאת בדרכים עקלקלות אשר הביאוהו לשיטוט ונוודות בכל אירופה ההרוסה והכבושה שלאחר המלחמה. לארץ הגיע מצרפת בסוף 1919 ומיד פנה לבקש עבודה. זו נמצאה בבנין בית הקברות האנגלי בבאר שבע, ואחר כך בבנית כביש עפולה-נצרת. רק עם תום עבודות אלה אשר במהלכן פגש "חלוצים" אחרים בני גילו ושם גם שמע לראשונה על רעיון הקומונה, החליט להצטרף לקיבוץ עין חרוד חדשים אחדים לאחר הקמתו. בקיבוץ הגשים את חלום חייו לעבד את האדמה במו ידיו. שלוש שנים חי בעין חרוד ומשם נשלח ב-1926 יחד עם חמדה ז"ל, ואחרים לעזרת משק יגור אשר עדיין התלבט בבעיות קיום ראשוניות. עיקר עבודתו הייתה בהכשרת פלחים ועיבוד אדמות בעמק זבולון שהיה אז אדמה בתולית. רק שנים אחדות לאחר מכן החליט יחד עם חמדה ז"ל, אשתו לעתיד, להשאר כחבר ביגור. מאז את רוב שנותיו הקדיש לעבודה חקלאית, התקדם וקידם את ענפי השדה ביגור ובעיקר את ענף השלחין (המספוא). מאן להזניח את הסוס והפרדה, ורק בגיל מבוגר, לאחר שנות יובל, הגיע להכרה כי המכונה עדיפה. אז למד לנהוג בטרקטור ועבד כחורש במשך כ-14 שנים על הטרקטור אותו למד להעריך. בהיותו כבן 65 פרש מעבודת האדמה והקדיש את מיטב זמנו לטפול בחמדה ז"ל אשר חלתה ונזקקה להשגחה מתמדת. בלילה עבד כשומר וביום טרח ודאג לרעייתו, בנאמנות אין קץ ובעקשנות ראויה להערצה, כך במשך שנים עד פטירתה.

בשנים האחרונות חלק את זמנו בין עבודת השמירה ובין עבודה משרדית, שהותאמה לגילו המתקדם. סרב בתוקף לצאת לגמלאות ועבד עד יומו האחרון, בסדר ובעקשנות אשר אפיינו אותו כל ימי חייו.
סיים את חייו כפי שחלם בשלווה ובאומץ, מוקף באהבתם והערכתם של בני משפחתו, בניו, נכדיו, ניניו וחבריו. המות לא הרתיעו והוא ראה בו המשך ישיר וטבעי של החיים.
בדמותו גילם את היהודי החדש השרשי, הארץ-ישראלי. היה סלע מסלעי היסוד של קיבוצנו.
נפטר בשיבה טובה ונטמן באדמתו אותה כה אהב.

שלמה שפירא : ...שב גבור-החיל, מקרבות הזעם/ שב גבור-החיל מעופר בחול/ מ- "תחמושת קלה" ל- חיים חפר/ האהבה - העוד ימי החלומות לכאן ישובו?

שלמה שפירא

...שב גבור-החיל, מקרבות הזעם / שב גבור-החיל מעופר בחול     

הפרוטה והירח הם - / "תחמושת קלה" ל- חיים חפר/  בצל מיטה נעלים צבאיות ורובה ואקורדיון

ספרון שיריו שיצא לאור ב- 1955, הדפסה שנייה 1978 בקטיגורית:

מטור בדרכים - לחיי החטיבה, הפוליטרוק הולך, השפם, המם-מם.

פעמוני-ים - זמר הימאי, שושנה, גלים,גלים ,רותי, בין גבולות

מסביב לפינג'אן - הפינג'אן, הפרוטה והירח, שיר הצ'יזבטרון, מוטי, ציפ, האהבה, הג'יפ, הטרמפ, צ'יזבאת, יד לפה, החופש תם, הפגישה, שיא הכיף

תחמושת קלה - היו זמנים, יצאנו אם, החבלנים, בדרך צפונה, שיר הטיסים, בת-שבע, בדרך לאילת, דודו, שיר אפור, הקרב האחרון, שב גבור-החיל, הן אפשר., השחרור, הפלמח'ניק מחפש את המחר

האהבה - העוד ימי החלומות לכאן ישובו?

שלמה שפירא : "מולדתי" - שנתון לנוער ולעם תש"ך/ הקדמה - קדיש לוז / על אזור אדוריים / מה בין יבלית ליבלה / תכנית הלימודים בבתי ספר חקלאיים

שלמה שפירא

"מולדתי" - שנתון לנוער ולעם תש"ך / מחיר השנתון 1.500 ל"י , שנה עשרים וחמש כרך כ"ה / הוצאת הלשכה הראשית של הקרן הקימת לישראל, ירושלים בשיתוף עם האגף לחינוך חקלאי, משרד החקלאות, התש"ך

בשנתון הקדשה בכתב יד: "מתנת בית הספר השירה חניכתנו - ברכה גרונסקי.

(בזמן ההוא היו בבתי ספר סרטונים לפנסי-קסם). לי היה פנס קסם וסרטונים ובמלחמת ששת הימים אשתי ע"ה אספה את ילדי השכונה (ארבע בתים עם קומות) במקלט והראתה מספר סרטים חינוכיים וסרטי אגדות  שהיו לנו .

הקדמה: קדיש לוז, שר החקלאות: "מאז היינו לעם חופשי ועצמאי עשו עובדי-האדמה גדולות. העם היושב בציון גדל פי שניים וחצי - אך יותר מזה המזון שנוצר בארץ, בכל זאת מקננת דאגה בלבנו: עוד צריכים אנו לקנות בחו"ל מזון רב, עוד תלויים אנו במזוננו ובלבושנו באחרים. ואם גם סוגי תוצרת אחרים מצויים אצלנו בשפע הרי רב המחסור באחרים. על-כן איננו עצמאיים עוד מבחינה כלכלית, ובאין עצמאות כלכלית גם העצמאות המדינית אינה שלמה. אנו צריכים לעובדי-אדמה מצויידים בתורת-החקלאות. אנו צריכים למדריכים בכפרים המיושבים ברובם על-ידי עולים חדשים, הזקוקים להדרכה. הנני פונה איפוא אליכם בנים ובנות:                           הצטרפו למשפחת-האדמה, לימדו חקלאות, לכו לבתי-ספר חקלאיים. כי יש קסם רב בעבודת-האדמה, ורב יהיה גמולכם וגדולה תהיה תרומתכם לביצור כלכלתה ובטחונה של המדינה   /    קדיש לוז, שר החקלאות.

המערכת: זבולון פורן, צבי אריגי, עודד קפליוק, ברוך שsראל

בתוכן העניינים כתבות על: גלגל השנה, המדינה בבניינה, דע את ארצך, דע את עמך, דע את העולם, ספר ואמנות, ספורט וצופיות. בעמודים 163-167 צוינו מאורעות בתולדות העם היהודי לאורך הדורות לפי חודש עברי.

הידעתם שיש איים ליד חופי ארצנו: אי שחף, אי נחליאלי, אי אכזיב, אי שsגביון, אי שחפית, אי דור, אי טפת, אי חוטמי, אי יונים. (בעמוד 99).

בפרק "החודש בטבע" מציינים, למשל, אזהרה! "להקות של זרזירים וזרעיות חונות בשפלה ועוטות על נבטי הזרעים בשדות.", הופיעו אדומי-החזה, וגם הפרושים מצייצים ברוך ומעל תעלות המים שוקקים ברווזי-הבר.

איזור חדש על מפת הארץ - אדוריים - בצפון - איזור עדולם, במזרח- גבול המדינה, בדרום - כביש חברון-באר שבע, במערב -חבל לכיש. איזור שהיה שטח נטוש ועזוב, ובתכנית קרובה ייהפך לאיזור-פיתוח...בישובים אלה ייקלטו עולים חדשים, לפי שיטת התכנון האזורי דוגמת חבל לכיש ואיזור עדולם. בכך יתווסף איזור חקלאי מיושב חדש לשטח המדינה ותיסתם פירצה נוספת לאורך הגבול עם ירדן.

פרק מעניין מאוד שאפילו ד"ר אפרים הראובני חקר אותו עם רעייתו חנה -  - "מה בין יבלית ליבלה?...הענין פשוט : אם לפי עדות המישנה כונה בשם "יבלית" צמח מתאים לעשיית דבק - מסתבר שאין המישנה מדברת על אותה "יבלית, שאנו מכירים כיום, אלא על צמח אחר לחלוטין. בדק, איפוא, זוג החוקרים...נתברר להם, כי יש צמח אחר המתאים לתאור שבמישנה, אף השם "יבלית" יפה לו במיוחד: צמח מפורסם בדבק המוכן ומשרשיו המעובים עמילנים מקבלים דבק "לכל": לנעלים, לספרים, לכדים ולצרכים רבים אחרים. את השרשים מייבשים וטוחנים ומן ה- "קמח" מכינים את הדבק. הכורדים נוהגים עד היום להשתמש בדבק זה באותו שימוש המתואר במישנה...בצמח זה השתמשו הערבים כתרופה יעילה ליבלות (הן גידולי העור הנובל) . שימוש זה מבאר יפה את מקור השם "יבלית", לומר לך שעושים ממנה תרופה ליבלה/ליבלות!

תוכנית הלימודים בבתי ספר חקלאיים (4 שנים): מקצועות ריאליים 35%, חקלאות 27%, הומאניסטיקה 24%, אנגלית 10%, שונות 4%. עלות החזקת תלמיד בפנימיה לשנה 1250 לירות.

שלמה שפירא: אליזבט טיראני / 30 דקות על ...שכלול מיומנות התקשורת / ספריית גלובס 1997/ מאנגלית: שרונה גורי, תורגם לעברית 2001

שלמה שדפירא

אליזבט טיראני / 30 דקות על ...שכלול מיומנות התקשורת / ספריית גלובס 1997/ מאנגלית: שרונה גורי, תורגם לעברית 2001

עמוד 52:

דאגתם כבר להבהיר את המסר שתעבירו לקהל.   / (למישהו/י) 

כבר חשבתם על הארגון 

כבר סידרתם את המידע ברצף כדי לאפשר לקהל לעקוב אחר ההיגיון שלכם.

כפי שאתם יודעים, ברגע שזה יוצא מידיכם או מפיכם, עוברת השליטה למישהו אחר.

חיוני שתיקחו לעצמכם זמן ותבדקו, ותחזרו ותבדקושהמסר שלכם מנוסח בדיוק באופן שרציתם לנסח אותו.

להלן התחומים העיקריים שבהם אתם עלולים לשגות:

דקדוק וטיפוגרפיה - חזרו וקראו את החומר יותאר מפעם אחת. השתמשו בבודק הדקדוק והאיות של המחשב, ובדקו אותו גם בעצמכם. כמה פעמים נתקלתם ב- "אם" עשכוונת נכותב היתה "עם" או להפך?לעיתים קרובות אתם מוצאים שנה או תאריך שגויים., דוגמה, רשימת תאריכים בעשור מסוים שמתחילה ב-18במקום ב-19. ייתכן שבקריאה חוזרת תבחנו שכתבתם שם עצם ביחיד ופועל ברבים. כולנו עושים שגיאות מסוג זה. פשוט צריך לזכור לבדוק ולחפש אותן.

כללי הטקס ונימוס - כבר ראיתם שמות ותארים של אנשים שלא אויתו כהלכה או שהשתמשו בהם באופן שגוי ברשימת תפוצה. יתכן אף שראיתם שם שהושמט או שם שהופיע ברשימה בסדר הלא-נכון. לעיתים קרובות אנשים נפגעים לאחר שעבדו קשה להשיג תואר מסויים...עלולה להיווצר דעה קדומה נגד המסר שאתם משדרים...חשוב שתבדקו היטב פרטים על הלקוח...

דיוק והבטחות - דיוק והבטחות חורגים מתחום האיות והדקדוק. דיוק משמעותו שאתם בטוחים שהנתונים שלכם נכונים מבחינה עובדתית.אם יש לכם ממצאים שמאמתים את המלצותיכם, עליהם להיות מדויקים.עליכם לבדוק את החישובים שלכם. האן מה שאתם אומרים נכון או מה שהייתם רוצים שיהיה נכון? הבטחות הן הסכמים שערכתם בכתב או בעל-פה. חיוני שתקיימו כל הבטחה שהבטחתם...

איזון - ...שאלו את עצמכם אם התקשורת שלכם מאוזנת. בהנחה שיש יותר מנקודה אחת שאתם רוצים להתייחס אליה, שימו לב למשקל היחסי שאתם נותנים לכל אחד מן הנושאים שאתם מעבירים.

פורמט וסידור המסמך - איך נראית התמונה? איך נראה מסמך? האם יש כתמי קפה או ת על התזכיר שלכם? האם יש לדפי הנאום שלכם "אוזני חמור".האם דפי הרשימות שלכם ישנים וצהובים כל-כך...עם הופעת המחשבים יש פיתוי להשתעשע בתמונות ובסוגי אותיות, מה שעלול להוביל לאי-סדר.האם הכותרות בפרקים אחידות? האם כל המכתבים היוצאים מכם מודפסים בדרך מסוימת?

ציוד - בדקו וחזרו ובדקו כל ציוד מכני, חשמלי או אלקטרוני. מכשירים כאלה נוטים להיות בעלי דעה משל עצמם...

עליכם לבדוק את הפרטים לא רק בדברים עצמם אלא גם את אלה שנוגעים למשרד עצמו, דהיינו הפרטים שנוגעים לכם.

 

שלמה שפירא: ספרון - על "יהונתן - נזים עזרא עג'מי" שנפל חלל בפעולת "קסטינה" מטעם אצ"ל (הארגון הצבאי הלאומי). כ"ה אדר א' תש"ו, 27.2.1946. בהוצאת "ספריית המרד , תשי"א.

שלמה שפירא

ספרון - על "יהונתן - נזים עזרא עג'מי" שנפל חלל בפעולת "קסטינה" מטעם אצ"ל (הארגון הצבאי הלאומי). כ"ה אדר א' תש"ו, 27.2.1946. בהוצאת "ספריית המרד , תשי"א. 

בחזית הספר תמונתו עם הקדשה: "נר לנשמת החייל יהונתן - נזים עזרא עג'מי נפל חלל בפעולת קסטינה, כ"ה אדר א' תש"ו, 27.2.1946

 נולד בשנת תרפ"ו (1926) בבגדד, בירת עיראק. בן לבית אמידים. אביו, שהיה בעל מטוויית משי, דאג להשכלת בנו ואיפשר לו לסיים את לימודיו בבית הספר התיכוני בבאגדד. אולם טרם החליט על דרך חייו, גברו הרדיפות על יהודי עיראק ובאמתלת סלילת כביש הופקעו ביתם ובית מלאכתם ללא פיצוי ראוי לשמו.

נזים עזרא מחליט לעלות לארץ-ישראל. הוא הגיע לארץ, לאחר נדודים וטילטולים, בשנת 1945 והוא בן תשע עשרה. בארץ הוא מתחבר אל שני חברים בגדאדים והם גרים יחד במנשיה, בסביבה שהיא כמעט ערבית כולה ומסתגל עד מהרה לחיים החדשים ולתנאי העבודה והמגורים בשכונת מנשיה שליד יפו. חבריו שהוא מצא אותם ושהוא גר עמם הם חברי אצ"ל מזמן, והם אלה שממליצים לו על קבלת עזרה להתקבל שורת הארגון. השכל הישר הבריא שלו מוביל אותו לדרך מלחמה זו. הוא היה מוצא אותה גם בלעדי חבריו, אבל הודות להם קלה הדרך.

קלה?  לא לגמרי. מספר שבועות עליו לחכות עד שיתקבל על ידי ועדת הקבלה. והוא רוגז ורוטן ומתרגד במשך שבועות אלה: מאי משמע? למה סוחבים את הדבר? מה יש? לא מצאתי חן בעיניהם? הוא מצא חן, וגם הממליצים עליו מהימנים הם, אבל לא בקלות-דעת ובפזיזות מוכנס אדם לשורת המחתרת, ומה עוד שהימים הם ימי ריב חמור עם ה- "הגנה" וכפל זהירות דרושים בארגון הפגישות. סוף סוף נגמרה ההשהיה והוא נתקבל. בהתאם לכשרונותיו וידיעותיו הוטלו עליו בעיקר תפקידי סיור. אין זה מספיק שאדם יודע ערבית, כאלה היו באירגון לא מעט, אבל דרושה גם מידה של אינטליגנציה, כדי לדעת להשתמש בכלי זה אשר "לשון" שמו , גם כדי להופיע כאדם פרימיטיבי דרושה איטליגנציה. דרוש גם חוש הומור רב לתפקיד כזה ואכן גם בסגולה זו חונן, כמעט שאין זוכרים אותו במצב רוח מדוכא, ואף לא בימים אחרונים אלה כאשר התהלך בהרגשה שקצו קרוב.

הוא עובד בבית חרושת לפרימוסים , אבל אין הוא תלוי בעבודתו זו בלבד. יש לו אח גדול ממנו והוא סוחר בבצרה. הוא תומך ברצון , בראשון מבני המשפחה שעלה לארץ הקדושה, ועזרא מנצל עזרה זו יפה, כשהוא מתפנה מעבודתו בבית החרושת לפעולות המחתרת ובשורותיה (בארגון הצבאי הלאומי).

הצעיר מתבלט כאמיץ לב, נבון, בעל חוש הומור ומזג טוב וניתן לשבצו בהכנות להתקפה על שדה התעופה הצבאי של חיל-התעופה הבריטי בקסטינה שבדרום הארץ. מונה לשמש כסייר ומורה דרך וכן לרכוש ידיעות שיסייעו בביצוע הפעולה. הוא היה יוצא, מחופש כערבי, לכפרי הסביבה ודולה ידיעות דרושות בבתי-קפה. ראשון היה בהכנת הפעולה ואחרון נותר בה  - בכ"ה באדר א' תש"ו (26.2.1946) קפץ לוואדי הסוער בלב חפץ כאשר יצאה לפועל ההתקפה שבמהלכה הושמדו שנים עשר מטוסים ושבעה מטוסים חובלו קשה. עזרא שימש בה כגשש. בדרך חזרה ניתכה על הנסוגים אש מפרדס סמוך ועזרא נפגע ונפל מתבוסס בדמו. הלוחמים המשיכו בדרכם בבוץ הכבד כשהם נושאים את חברם הפצוע "באלונקה משני באטל-דרסים שרובים הושחלו בשרווליהם". עזרא מת מפצעיו כעבור זמן קצר, וניתנה הוראה להשאירו במקום מאחר שהבריטים כבר הקימו מחסומים מכל עבר והתחילו לסגור על הנסוגים. למחרת היום הובאה הגופה על ידי הבריטים למושב הסמוך באר-טוביה. המושב חלק כבוד ללוחם האלמוני ונוטרי המקום, חברי ארגון ה"הגנה", הציבו משמר כבוד סביב ארונו שהוצב ב"בית העם" עד למועד ההלוויה. כל תושבי המקום - אנשים, נשים וטף - יצאו ללוותו למנוחת עולמים והוא נטמן בבאר טוביה בשם אברהם בן אברהם.

שלמה שפירא: "נר לנשמתו" של אורי נחושתן ע"ה שנהרג במלחמת השחרור ועדיין לא מלאו לו שמונה-עשרה, עדיין לא התבגר במידה מספקת כדי לצאת אל החיים

שלמה שפירא

"נר לנשמתו" של אורי נחושתן ע"ה שנהרג במלחמת השחרור ועדיין לא מלאו לו שמונה-עשרה, עדיין לא התבגר במידה מספקת כדי לצאת אל החיים

מספרון - 64 עמודים 

אורי הציע בזמנו שער ליומן המשק של אשדות יעקב. אורי נולד בחיפה ביום שמחת-תורה שנת תרצ"א חדשי הריוני עברו עלי בתקופת משבר וחוסר עבודה בארץ. זמן-מה טעמנו גם אנו טעם חוסר-עבודה, לא אשכח את עינויי מצפוני כלפי היצור המתרקם בקרבי: איזה יצור יוולד מחודשי רעב אלה. בכל זאת, הייתי מלאה תקווה ומרץ, תמיד ראיתי אור בוקע מתוך החשכה...הבן נולד ארוך, רזה, עור ועצמות. "אורי" קראנו לו, כי יאיר דרכנו . וכן היה, עם בואו החלה השמש לחמם את קן ביתנו...עברנו לקרית-חיים, לגשר, לתל אביב, לחיפה, התחלנו בונים את ביתנו מחדש. ואורי מכניס אור בששובבותו וצחוקו העליז ...ומבעד לחול הנודד מנצנץ ראשו של אורי בשערו האדמדם, הדאיגה אותי קירבתה של הרכבת : הילד נמשך אליה, עם כל ציפצוף - אורי על הפסים...וכמה שמח כשנולד אחיו רמי. איך טיפל בו, כמה שקד עליו כל ימי גידולו...שמחנו ושמח בעברנו ל - "אשדות יעקב". לא במעט היתה דעתו של אורי הקובעת בהליכתנו לקיבוץ, והוא שאימצני אחר-כך להמשיך בדרך החדשה , "כי עוד יהיה טוב"...התעניין בשאלות פוליטיות, גילה ערות לשאלות הקיבוץ הפנימיות. בביקורת חיינו הסתמך על ילדי עין-חרוד: "אנחנו פה כל כך מעטים, ואילו הם שם , מהיותם רבים, מחוללים מהפכה בכל השטחים...בשוחחי אתו על העתיד ועל רכישת מקצוע, ענה: "...אמצא את מקצועי בחקלאות, ודווקא בענף החצירים, קציר בחרמש הרי זה "אייזן"...כל המחשבה הייתה נתונה להתגייסות...בשיחה עם חברו: " כושרי הגופני וקור רוחי מחייבים אותי ללכת דווקא לקומנדו, שם אוכל לתת מלוא יכולתי...כי זה הוא מקומי המתאים לי, ומקווה אני שהכל יהיה טוב...הוא האמין, כי בהליכתו זו לא למות הוא הולך כי אם לחיים...פגישה אחרונה נפגשתי עמו במחנה: כאילו הרגשתי, שמתקרב אסון. פתאום תקפני צורך חזק לגשת ולבקר אותו, לא לדחות את הביקור. בואי היתה לו אפתעה...והתרגש. אורי, שלא היה חובב פינוקים, מידת התרגשותו גדלה הפעם כל כך שהחל לחבק אותי......אבא, שלא תספר לחברה שאני חובש. זה פשוט יצחיק...

אורי נפל. והעיניים זולגות דמעות על בן יקר, אח יקר, חבר יקר - אחד מאתנו, אחד מחברה כה קטנה ומצומצמת. עשרה ילדים היינו, וכעת נותרנו רק תשעה, ונלקח הצעיר מבינינו, עדיין לא מלאו לו שמונה-עשרה, עדיין לא התבגר במידה מספקת כדי לצאת אל החיים, לשאת בעולם ולעמוד בהם, ולעמוד מול המוות. הוא הלך מאתנו, ברח לקומנדו, לג'יפים , ועל הג'יפ מצא אורי נלחם שכם אחד עם כולם....והלב אינו רוצה להאמין, שאתה כבר לא תבוא, לא תבוא לעולם, שאתה אף פעם לא תגיד : "אמא, אל תפנקי אותי, אני כבר גדול..."

במלחמה - כמו במלחמה: משפט אחר לחיים - ומשפט אחר למתים.

משה בסוק כותב בעמוד 61: 

"נתמעטו המספדים - רבו הניספים. "חללי יום א', יום ב'"...מסגרת-שחורה אחת מעטרת יום-קרב וקורבנותיו. כמו נגזר אלם, לבלתי עשות אבל-יחיד. זו אחוות המסגרת השחורה, האחווה המרותקת וברתוקייך, המוות! יגוננו - מכבדו לא נגרע, אך הלשון, המנוסה מאז בקינים והגה והי, ממעטת, כיכול, את עצמה, ולא נותרו לה, לדומעת, אלא מלים ספורות, מלים אין-רגש כאילו, והן מיצויים של חיים: שם, גיל, מקום... מועטים הדברים וכבושים. אין זאת אלא משום שרבו הנופלים ונפילה בציבור זו מרשעת עלינו כברת אדמתנו ככריעתן של חורשות ארזים נדונו בכרת. ואין זאת אלא שאנו נשמעים לחוק: במלחמה - כמו במלחמה: משפט אחר לחיים - ומשפט אחר למתים. השעה חמורת-הפנים גוזרת על הרגש.   "על קברם של...אנו נשבעים להמשיך - חבריהם לכיתה" - ותו לא.   כל ההתעוררות - פנים-הלב גבול לה.אכן, נתמעטו המספדים ורבו, מה רבו הניספים - אך לא נאסף יגון מן הלב. העין היא דבקה בכל שם , תרה כל תוספת-פרט, הולכת כצל אחרי כל השתתפות באבל...נופלים, נופלים הבנים, בני הארץ, ארץ-אבות. אבות וסבים עומדים עתה על קברות בניהם ובני-בניהם שלא טעמו טעם חיים...מתי תבואו ותקיימו בכל לבבכם ובכל מאודכם, עכשיו שבאתם וקיימתם - כלום תערפלנה הדמעות מראות, שהוצאתם נפשכם בקדושה? - אתם, אתם נתתם לנו מתן שני את הארץ. וארץ-האבות - ארץ הבנים תהא מעתה ועד עולם.

שלמה שפירא: "הגולה אשר בבבל" - ברכה חבס: "אחים קרובים-נידחים, מ- סדרת ספרים - "מן המוקד"הוצאת "עם עובד". דפוס "דבר" ת"א , תש"ג 1942- ברכה חבס, כנראה, ביקרה בבל לפני הפרהוד ומציינת אותו בספרה

שלמה שפירא: 

ברכה חבס: "אחים קרובים-נידחים, מ- סדרת ספרים - "מן המוקד"הוצאת "עם עובד". דפוס "דבר" - תל אביב, תש"ג 1942. ברכה חבס, כנראה, ביקרה בבבל לפני הפרהוד, אבל בספרה זה מציינת את "הפרהוד"

התוכן:

הקדמה לספר מאת - ברכה חבס

"הגולה אשר בבבל" / ב. דינבורג

א. נוסעים יהודים

ב. בצל ההווה

ג. שיחה כללית על יהדות בבל

ד. בסימטאות ירושלים

ה. מסעות אל היהודים הכורדים

ו. שתי פגישות עם קהילת כאנקין

ז. חלוצים

הקדמה: מאת ברכה חבס

בשכנות קרובה אלינו, במרחק של נסיעת מעת לעת מאתנו, יש עדה יהודית לא-גדולה אשר קורותיה בעבר וחייה בהווה הם הסמל העגום לגורל עמנו. גולה, אשר שרשרת היוחסין מגעת עד לימי הזוהר והחורבן של אומתנו. האוצרות בתחומיה, קברות נביאים וחוזים ושרידי עתיקות מימים קדומים, ומחיה בתוכה שרידי חקלאים יהודים שלא זנחו אדמתם מאות בשנים. יהדות, אשר בכל סבלות הדורות והזמנים ובכל פגעי הטמיעה וההתנוונות שמרה מכל משמר על עיקרי הערכים הקדושים לאומה ולדתה - ועתה היא נתונה לחיים של פחד ואנוסות בקרבת מקום לארץ-ישראל הנבנית ולקיבוץ-הגלויות המחדש פניו כעם. מה יודעים אנו על יהדות בבל העשירה והענפה, אשר במשך דורות היתה בגלותה חיי רוח ויצירה ועתה מצומקת בגיטו בגדד, מושפלת וחרדה לנפשה יום יום? מה הגיע אלינו מאורח חייו וסבלותיו של קומץ היהודים הכפריים הפזורים בהרי כורדיסטאן וגבעותיה ונתונים לשעבוד ועריצות? ...יחידים מקרב הישוב פרצו מזמן לזמן לתחומי היהדות הזאת והשבטים השכנים...הספר לא נכתב על סמך פגישה בלתי-אמצעית עם ארץ עיראק והיהדות היושבת בה. הדברים המסופרים כאן סוכמו מתוך עשרות תעודות ישנות וחדשות, בדפוס ובכתב, ומשיחות מפורטות עם צעירים וזקנים מעולי עיראק ומן השליחים ועוברי-אורח שעשו בה הרבה או מעט. היה רצון למצות מכל שיחה ותעודה לא את הידיעה בלבד. היתה תשוקה לבקש ולבוא במגע קרוב ככל האפשר עם שארית החיוניות שעוד שרדה לפליטה בקרב השבט הזה, עם הנצרים הרעננים מתוכו, אשר אם נעקרם מסביבתם המנוונת - והיו ופרחו ונשאו פרי. 

הדגש - בספר נמצא סיכום אותנטי ואמתי הקרוב ביותר להתרחשות פרעות "הפרהוד" / ברכה חבס, "אחים קרובים-נידחים" / עם הנצרים הרעננים מתוכו (של שבט בבל), אשר אם נעקרם מסביבתם המנַונת - והיו ופרחו ונשאו פרי. 

ברכה חבס מוסיפה: 

לא פעם נמצאו יחידים מקרב עמנו, - מאז הנוסעים הראשונים , בנימין מטודילה ופתחיה מרֶגנסבּורג ועוד לדור החלוצים בארץ-ישראל, - אשר העיזו והגיעו עד לפינות הרחוקות והשוממות ביותר של יהדות בבל וכורדיסטאן, וריוו צימאונם בידיעת חייהם של אחים נידחים. אך דבריהם נשארו גנוזים בקונטרסים בלים ובסיפורי-מסעות מופלאים. 

קונטרס זה, שנתכוון להביא במרוכז מעט מן הידוע לנו על גולת יהודית אחת, הקרובה אלינו קרבת-מקום אך מרוחקת מאיתנו בידי הגורל...

  

התוכן:

דברים: ברכה חבס

ב. דינבּורג: "הגולה אשר בבבל"

נוסעים יהודים

בצל ההווה

שיחה כללית על יהדות בגדד

בסמטאות ירושלים

מסעות אל היהודים הכורדים

שתי פגישות עם קהילת כנאקין

חלוצים

בספר יש מספר תמונות של יהודים מכורדיסטאן!

הספר הזה נדפס בשנת 1942, וכנראה נכתב ונערך סמוך לפרעות ה"פרהוד" בעיראק. 

לדעתי, זהו סיכום אותנטי ואמתי הקרוב ביותר להתרחשות:

"...לפי הודעת ועדת-החקירה על הפרעות, הגיע מספר הנרצחים ל-110, בהם 28 נשים, חלק גדול מהם נקברו לפני שזוהו; 

מספר הפצועים הגיע ל-240; החנויות והמחסנים שנשדדו - 586; הבתים - 911, ובהם 2295 בתי-אב, שהם 12311 נפש. 

ערך הנזק נאמד ב- 383878 דינר. אך לפי גרסה אחרת נרצחו 150 יהודים ונפצעו פי שלושה והשוד נאמד 

בשלושת רבעי מיליון דינר.

את סיבות הפרעות תלתה ועדת-החקירה בפעולות הצירות הגרמנית והמופתי הירושלמי שבא לעיראק עם בני-לוויתו 

כאורחה הנכבד והנתמך של הממשלה העיראקית; במורים הערבים מארץ-ישראל שפעלו בהתמדה בבתי-הספר הרשמיים 

והטיפו בהם לשנאת ישראל; בתחנת השידור העיראקית , התנהלה בחודשי אפריל-מאי על-ידי ממשלת ראשיד-עלי והפיצה 

שקרים על המצב בארץ ישראל; ובתחנת השידור הגרמנית בערבית שהלהיבה את הרוחות נגד היהודים - ממנה למדו "פלוגות-הנוער" את כל התורה הנאצית כולה על רגל אחת.

חודשיים לאחר הפרעות נפוץ בקרב יהדות בגדד המהוממת והמיואשת, כרוז נלהב וחרד, החתום בשם 

"אגודת צעירי ההצלה" וקורא להכנה להתגוננות בעתיד:

"הוי צעירים וצעירות יהודים! הוי בני העדה הישראלית ! עד מתי שינה זו? מתי תתעוררו, תסירו מעליכם את הפחדנות 

וקומו כאיש אחד לשמור על כבודכם העומד להיות מחולל בידי שפלים?

כרוז שני שהופץ זמן-מה לאחר זה פותח באזהרה: "פחדן שפל כל מי שישרוף עלון זה בלי סיבה מספקת!"...

...איש-מדים עברי, שנזדמן לרחוב היהודים בבגדד בראשית מארס 1942 מספר:

"הגענו העירה בשעה 9 בערב, שלושה אנשי-מדים עברים. בחור יהודי, שנתקלנו בו במקרה, נתלווה אלינו ולא הרפה 

מבקשתו שניקחוהו לארץ-ישראל. למחרת בבוקר, ביציאתי לרחוב, נתגלו לעיני שמשות מנופצות וחנויות שדודות. 

מראה החורבן של ימי הפרעות עוד עמד בעינו. ארמני, שסרתי לחנותו, והבחין בי כי אני יהודי, סיפר לי שגם בני עדתו 

נפגעו מהפרעות, אך בעיקר סבלו היהודים בבית-הספר היהודי שסרתי אליו, שרר דיכאון כבד...

חיים בפסיכוזה של בלשות ומתוך רגש-נחיתות מדכא בייחוד דיכאה את הנוער העובדה, שלא קמה הרוח 

ולא נמצאה היד המארגנת בימי הפרעות להתגוננות. אמנם נפגשתי עם בחורים, ואף עם בחורות מעטות, 

שלא דעכה בהם הגאווה הלאומית, והתקווה היהודית מהבהבת בסתרי נפשם אבל יחידי-סגולה הם 

והשפעתם מעטה"... 

17/4/2013

שלמה שפירא: "הצנחנית שלא שבה - על חנה סנש והשיר שלה "אשרי הגפרור"

שלמה שפירא

"הצנחנית שלא שבה - על חנה סנש והשיר שלה "אשרי הגפרור"

אשרי הגפרור

אשרי הגפרור , שנשרף והצית להבות.

אשרי הלבבות , שידעו לחדול בכבוד.

אשרי הלהבה , שבערה בסתרי לבבות.

אשרי הגפרור , שנשרף והצית לבבות.

אננה סנש נידונה למוות, הובאה לעמוד בחצר ונורתה. והשיר "אשרי הגפרור" על פתק 

נפל מכיס חולצתה שכתבה כאשר היתה עם הפרטיזנים.

עשרים ותשעה צנחנים מארץ-ישראל פעלו באירופה בזמן מלחמת העולם השנייה,

ביניהם אנצ'ו , אבא ופרץ. אנצ'ו צנח לצפון איטליה ונפל בשבי ונרצח במחנה הרכוז דכאו. 

אבא עבר מיוגסלביה לסלובקיה ונתפס על-ידי הגרמנים...

מהספר: "הצנחנית שלא שבה" מאת: עודד בצר / ספרון בעברית קלה שעיבד "אלכס זהבי / בהוצאת המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה, תש"ן 1989, נדפס בהוצאת הספרים של הסוכנות היהודית.

התוכן: היומן של חנה, מישהו חיב ללכת, צנחנית, בקהיר*, אצל הפרטיזנים, הגרמנים נכנסו להונגריה, בשטח האויב, מחכים, בגבול הונגריה, על הגבול, בארץ אויב, עליך לגלות לנו הכל, המשפט, אשרי הגפרור.

* אננה (חנה) סנש הגיעה לקהיר עם חבריה הצנחנים - אבא, יואל, דוב ושייקה. המכונית נעצרה. הם נכנסו לרחוב קטן וצלצלו בפעמון של בית יפה, בתוך גן. השער נפתח והשומר אמר להם: "הקולונל סימונס מחכה לכם". "קולונל סימונס הוא מפקד המבצע שלנו", לחש יואל לחנה. הקולונל אמר לחמשה: "עדין אין לנו מטוסים למבצע. אינני יודע מתי נקבל אותם. בינתים תגורו בבית יפה בקהיר. כל אחד יקבל מפתח לבית. אבל לאף אחד אחר אסור להיכנס לבית. אל תלכו יחד בקהיר, ואל תגלו את הסוד שלכם לאף אחד. קהיר מלאה מרגלים. אם מישהו ידע על התוכנית שלכם, "תסכנו את חייכם". אחר כך אמר הקולונל לחנה: "אחרי שצנחו יהיה המצב שלך קשה יותר מהמצב של הבחורים. הם יוכלו לספר שהם טייסים, שהמטוס שלהם נפל, אבל את לא תוכלי לספר ספור כזה. הם יבינו מיד שאת מרגלת..."

שלמה שפירא: על "אופק"

שלמה שפירא

על "אופק"

"אופק" בהגדרתו - הַקָּו שֶׁבּוֹ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ (אוֹ הַיָּם) נִרְאִים כְּנוֹגְעִים זֶה בָּזֶה: כְּכָל שֶׁנִּתְרוֹמֵם, כֵּן יִגְדַּל וְיִרְחַק הָאֹפֶק שֶׁנִּרְאֶה.

"אופק בהשאלתו" - באחד משירי כתבתי: "נע ונד בעולם ותוהה מה עם עולמךָ / נותרו בו השועלים /אובך מגדלים בקווי האופק"

"משפחת " אופק" כותבת על אופק: "גלי בחוץ-אופק. זו תקופה קשה שקשה לדבר בה על אופק."

1. אופק - חוּג יְדִיעוֹתָיו שֶׁל אָדָם וְהַשְׁקָפַת עוֹלָמוֹ: הַקְּרִיאָה בִּסְפָרִים מַרְחִיבָה אֶת אֳפָקָיו שֶׁל הָאָדָם - אופק יסודי, אופק חדש, אופק לעתיד

בחירת שפהאווהאוזבקיתאויגוריתאוקראיניתאורדואורומואורייהאזריתאיגבואיטלקיתאיימאריתאילוקואינדונזיתאיסלנדיתאיריתאלבניתאמהריתאנגליתאסאמיתאסטוניתאספרנטואפריקאנסאקאןארמניתבוג׳פוריבולגריתבוסניתבורמזיתבלארוסיתבמבארהבנגליתבסקיתגאורגיתגאלית סקוטיתגאנדהגוארניגוג׳ארטיגליציאניתגרמניתדוגרידיבהידניתהאוסההוואיתהולנדיתהונגריתהינדיהמונגוולשיתוייטנאמיתזולוחמריתטג׳יקיתטורקיתטורקמניתטטריתטלוגוטמיליתטסונגהיאוואיתיווניתיורובהיידישיפניתכורדיתכורדית סוראניתלאולוקסמבורגיתלטביתלטיניתליטאיתלינגלהמאוריתמאיטיליתמונגוליתמיזומלאיתמלגשיתמלטיתמליאלאםמניפורית (מאיטי מאייק)מקדוניתמראטהיתנורווגיתניאנג׳הנפאליתסבואנוסווהיליסומליתסונדנזיתסותו דרומיתסותו צפוניתסינדהיתסינהלהסינית (מסורתית)סינית (פשוטה)סלובניתסלובקיתסמואיתסנסקריטספרדיתסרביתערביתפאשטופולניתפורטוגזיתפיליפיניתפיניתפנג׳אביפריזית מערביתפרסיתצ׳כיתצרפתיתקוסהקוריאניתקורסיקניתקזחיתקטלאניתקירגיזיתקנאדהקנירואנדיתקצ׳ואהקרואטיתקריאולית [האיטי]רומניתרוסיתשוודיתשונהתאיתתיגריניתGoan KonkaniKrio

"ורה מהלר כותבת באחד מספריה: " והואיל וכל מחנך מטפל ב"חומר חי", הרי עצם תפקידו מטיל עליו חובה למנוע אי-הבנה וכשלון; 

שכן אל לנו לשכוח שכישלונו של מחנך פוגע לא רק בו, אלא גם בחניכו. לפיכך חייב המחנך להרחיב את אופקו במקום לצמצמו. אם יעזור הספר למחנך מבחינה זו, 

הרי ימלא בכך את התפקיד שנטלתי על עצמי בכתיבתו.".

"אופק" בשיר:

יהורם גאון שר: "מאופק אל אופק נשבעתי לים, אותך לא אחרת אוהב לעולם". "קרן פרץ" כותבת שירים / אופק. א. אופק כותב שירים - שירי אהבה.

יש שמות משפחה בשם "אופק" - אוריאל אופק... יש שמות פרטיים בשם "אופק" - "אופק יקותיאל ".

יש סרט " אופק האירועים" - של שירה גפן שזכה בפרס בפסטיבל הסרטים של שנגחאי בפרס הסרט הקצר הטוב ביותר.

ב- "בית האח הגדול" - אילנה -  חלמה על אופק ושאלה על משמעותו. לי אין תשובה בשבילה, אפילו בספר "חלומות ופשרם" של "נריס די" לא מצאתי תשובה.

בעברית - "אופק" ( ה-ו' בחולם). בערבית גם "אופק" אבל (ה- ו' בשורוק -alufuq  רבים - אאפאק ) ומובנו אופק, מרחב, קצה ,צד פירושו בערבית רחב יותר מעברית.

בשאלה אל הרב - ענה הרב: "השם אופק לא מופיע במקורות. המשמעות של השם מבטאת קביעות ויציבות (כמו קו האופק שתמיד קיים ויציב ואם תהפכי את האותיות יצא קפוא שזה מציין חוסר תנועה) כדאי לחפש שם דינמי יותר שיש בו מרחב והוא לא תחום כמו אופק.

שלמה שפירא: העלייה לארץ והכובע. וסיפור התפוז/ לפני עלייתנו ארצה, נלקחתי לחייט שתפר לי חליפה. קנו לי גם שעון חדש וגם כובע יפה

שלמה שפירא

העלייה לארץ והכובע. וסיפור התפוז כך היה:
                                                  הסיפור מוקדש לחברי מספסל הלימודים: נתן נלסון

אני רוצה להמר ולהגיד שהייתי העולה הראשון מעיראק שקטף תפוז מן העץ כשעוד לא הגיע ל"שער העליה" בדרכו משדה התעופה לוד. יש שצוחקים ואומרים לי ,מה לא היה איזה עולה-חדש חומד לצון שהיה מבקש "לעשׂות צרכיו", עוצר את המשאית ובדרך עלותו חזרה למשׂאית קוטף תפוז או שניים?

במו אזני שמעתי מספר פעמים עוד בעיראק -  "בארץ ישראל לא צריך לדאוג לאוכל בתחילת העליה. "כשאין עבודה, מותר לקטוף תפוז שעמו לחם ומים וכך אפשר להתקיים שבוע עד שבועיים ימים.

וסיפור התפוז כך היה:

לפני עלייתנו ארצה, נלקחתי לחייט שתפר לי חליפה. קנו לי גם שעון חדש וגם כובע יפה שהתאים לנער צעיר וגם וגם... . אבל אני לא רציתי כובע וכל הזמן קיטרתי בתוכי על זה שקנו לי כובע שמחייב אותי לחבוש אותו.  אף פעם לא חבשתי כובע ורק כשהתפללתי שׂמתי כיפה על הראש ואף פעם לא כובע. הייתי מסתכל סביבי ונערים בגילי בלי כובעים וגם כל הנערים שעלו אתי למטוס לא חבשו כובע. אבל הכובע שטרחו וקנו בשבילי מחייב אותי לחובשו.

וכך עולה משפחתי המונה שמונה ילדים עם ההורים לארץ-ישראל, בחלוקה מאולצת - והפעם הורי עם ארבעת הילדים הקטנים, על כל מזוודותיה, כל מזוודה מברזל, עולה על "המטוס הגואל" ונוחתת בשדה התעופה בלוד ועם עוד משפחות עלינו על משׂאית גדושה ולחוצה ופניה - משׂדה התעופה בלוד לשער העליה שבעתלית.

 ואני ישבתי בקצה המשׂאית ליד פתחה האחורי, מסתכל בנוף החדש המשגֵע את כולי, ובמיוחד עשו עלי רושם אדיר - הממטרות - שזו הפעם הראשונה שאני רואה אותן מפזזות בשׂמחה בשׂדות ובפרדסים ובחודש עלייתי לארץ - בפברואר - העצים היו גדושי תפוזים וריחם האגדי התבשׂם בי במלוא הנשמה.

והכובע שחבשתי , לפתע, עף מראשי ואני מכריז "כובעי עף" וכל היושבים לידי צועקים ומכים בצידי המשאית ואלה הקרובים ל"קבינת-הנהג" גם הם מכים בה מלמעלה עד שהמשׂאית נעצרת ואני יורד ממנה, רץ אחורה כמעט קילומטר, מוצא את הכובע ולא יכולתי שלא להתפתות, קטפתי כמה עלים להריח  ושני תפוזים לטעימת "שהחיינו", שׂמתי בכובע ורצתי חזרה אל המשׂאית. כל אחד שמסביבי רצה לגעת בתפוזי- החלום האלה ואני מוסר את הכובע על תכולתו שיעבירו אותו הלאה?.

תשאלו - האם הכובע חזר אלי כעבור זמן מה? התעלמתי ממנו ורק ברדתי מהמשאית "זכיתי" בכובע, אך בלי התפוזים.

9 בינואר 2015

שלמה שפירא: "מחזור אש מאחרת" - שירו של דני כהן 2001 בכתב-עת "מפתח הלב"בשפה הרוסית. כתבה: "היטלר שלנו" מאת אילנה גומל(...הנאציזם היה טרגדיה, הקומוניזם-פדיחה...)

שלמה שפירא

 

"מחזור אש מאחרת" -  שירו של דני כהן בכתב העת הספרותי "מפתח הלב" ואשר הופיע כגיליון עברי ב-2001. הדו-ירחון הספרותי 'מפתח הלב' יוצא לאור בשפה הרוסית בירושלים מאז 1998

בחוברת הזאת כותבים כשלושים יוצרים, שרובם יוצאי ברית המועצות.

בחוברת-כתבה מעניינת "היטלר שלנו" מאת אילנה גומל (...הנאציזם היה טרגדיה, הקומוניזם-פדיחה...)

 

מחזור אש מאוחרת (עמ' 109)

 

מתי תבכי כבר אדמה?

רק הלילה

אדם מקשיב לכרית

ובכרית ציפור

איננה שרה

רק הלילה

קטע שכתבתי בבלוג הישן שלי - 10/3/2012

שלמה שפירא: "בלאנש" מאת: יצחק גורמזאנו גורן / ..הסתכל באחותו ובבטחון הקורן ממיניותה המחוסרת תסביכים...הספר מוקדש ל- "שושה - אמנית גדולה ואישה שהיא כל הנשים"

שלמה שפירא 

"בלאנש" מאת: יצחק גורמזאנו גורן / ספריה לעם הוצאת עם עובד, 1986

הספר מוקדש ל- "שושה - אמנית גדולה ואישה שהיא כל הנשים"

מ- גב הספר: "צעירה יהודיה בת עניים שאפתנית מבקשת לקנות לה עושר ומעמד בדרכיה של יפיפיה עזת-יצרים. בתוך כך מתגלה טפח מחייה של הקהילה היהודית התוססת באלכסנדריה של שנות הארבעים (במאה שעברה - במאה ועשרים) בערכיה המיוחדים לה ובזיקתה למאבקו של הישוב בארץ ישראל ולמדינה בשנותיה הראשונות. סיפור סוחף מאת מחבר הספר "קיץ אלכסנדרוני" שראה אור ב- "ספריה לעם".

מ- עמוד 93: "...הבה ניגש הישר אל לב הענין: יהודים אנחנו, ואין אנחנו שוכחים זאת אפילו לרגע. בארץ-ישראל אחינו מתכוננים למערכה המכרעת נגד הבריטים. חובתנו היא להשתתף במאבק הזה. עלינו לדאוג קודם כל למגר את הבריטים..." דבריה של הגימנזיסטית הממושקפת הקטנה על האויב הקולוניאליסטי, הפליאו את כולם ומשכו את תשומת לבו של רפאל אל שדיה המעוגלים המלאים. בשדיים כאלה, אמר בלבו, היא יכולה לומר דברי חכמה או דברי איוולת - היינו הך, דעתך רתוקה ממילא אל הגבעות התאומות...

מ- עמוד 100: "סוף-סוף! Le prince charmant ' קראה פלור כשראתה את אחיה, בשמלה הפרחונית שלגופה בלטו לעין כל חמודותיה, עד שלמראיה חזר עליו כל מפח-נפשו בכלל בלאנש. זה שבועות אחדים שהוא ובלאנש יחד, והיא מושכת אותו - ואת מי לאו - והוא מחבק אותה ומנשק אותה - והיא מתחמקת לו מן הידיים. ככל שהסתכל באחותו ובבטחון הקורן ממיניותה המחוסרת תסביכים, כן גבר כעסו על עצמו ועל בלאנש. והכל לבד מעצם הדבר שלא באה לפגישה והוא חיכה על-יד קולנוע "ריאלטו" כמו אידיוט...

מ- עמוד 199: "ויטה שמעון הוסיף להעסיק את רפאל עד מותו, עד יומו האחרון דאג שיישמר קשר כלשהו בין בלאנש לרפאל, וחיפש לו דרכים לקרבם זה לזה. רצונו הכמוס היה לראותם נכנסים לחופה, כאילו ילדיו שלו היו, אבל הוא לא זכה. הוא מת עוד בימים שהיתה בלאנש עם גסטון בן-ראשיד. היא הזניחה כל-כך את סבתא שלה, והניחה אותה לגסוס ככלוב עזוב, היתה באה כל אותו זמן לבקר אצל ויטה שמעון בדירתו הצנועה, הצמודה למשרדו, והיתה מתקנת לו את גרביו ומקפלת את הכבסים שכיבסה המשרתת בשעות היום. כדרכה היתה בלאנש באה אליו לבושה מחלצות, ומיד החליפה אותן בחלוק פשוט ונעים, ולעתים אף התהלכה שם בתחתונים ובחזיה, לשם הנוחות שבדבר ולא בשביל לגרות אותו דוקא...כשחלה את חוליו טיפלה בו במסירות רבה. לימים, כשנודע שבצוואתו הוריש את שארית הונו ונכסיו לשניהם יחדיו, בתנאי שיינשאו זה לזה...שבלאנש היתה ידועה כבחורה קשוחה שעיניה לטובתה ולבצעה, אין ספק שאהבתה לויטה לא היתה תלויה בדבר, והיא שישבה עם ויטה בשעת מיתתו. 

היתה שעת ערב. ד"ר לחובר, קודם יציאתו, אמר לה בלחש: "הוא לא יוציא את הלילה".חזרה בלאנש אל הזקן ופתחה וסיפרה לו על הבילויים הנעימים שהיא אומרת לבלות עמו לכשיחלים, והזקן ניענע בראשו כילד. אבל כשנתנה בו מבט רך ופרמה לאט לאט את כפתורי חולצתה והסירה את חזייתה, ונטלה את ידו והניחה אותה של שדה העירום, באותה שעה הבין פתאום, ורגע היתה בהלה בעיניו. מיד נתחלפה זו בהשלמה ובתודה. לא עברה שעה קלה והוא מת...

שלמה שפירא: שיח על הסוגייה הערבית בארץ-ישראל בשנות השלושים-ארבעים במאה שעברה בין יהודי ארצות הברית למנהיגי הישוב ב- א"י / מאמרו של זהר שגב "בין עמק הטנסי לעמק הירדן"

שלמה שפירא

שיח על הסוגייה הערבית בארץ-ישראל בשנות השלושים-ארבעים במאה שעברה בין יהודי ארצות הברית למנהיגי הישוב ב- א"י / מאמרו של זהר שגב "בין עמק הטנסי לעמק הירדן"

בחוברת "ישראל" - כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל / חוברת מספר 3. 2003

במאמר רבים  מראה מקום להתייחסות בנושא

הסוגיה הערבית היה אחד הנושאים המרכזיים שעל דרכי הטיפול הציוני בו ניסו ציוני ארצות-הברית להשפיע בשנים אלו. מעמדם המרכזי חייב אותם להיות מוכנים להתמודד עם שאלות המפתח שידונו שלאחר המלחמה. בין אלו תפס מקום מרכזי הנושא הערבי, שאמור היה להיות העניין החשוב ביותר עמו תצטרך הציונות להתמודד בעתיד. פעילותם של יהודי ארצות-הברית חרגה מגבולותיו של עיסוק עקרוני בסוגיית היחסים בין יהודים וערבים ובאה לידי ביטוי בהצעת תוכניות מעשיות שעסקו בבעיות מגוונות כגון: סוגיית הפליטים, שיתוף פעולה כלכלי אזורי ותפקידם של ארגונים בין לאומיים בזירה המזרח תיכונית...הייתה זו תכנית ציונית אמריקנית , שהוכנה באופן עצמאי וללא תיאום עם ראשי הממסד הציוני בארץ-ישראל ובעולם. מטרתה הייתה פוליטית לא פחות מכלכלית...המתח בא לידי ביטוי התגלה במלוא עצמתו בנוגע לעיסוק הציוני-אמריקני בסוגיה הערבית...לדעתו של בן גוריון, אסור היה שציוני ארצות-הברית יערכו תוכניות פעולה נפרדות בנוגע לעתיד ארץ-ישראל...רצונו של בן-גוריון למנוע יצירת דפוסי מעורבות ייחודיים לציונים האמריקנים בתנועה הציונית וזה היה בולט במיוחד בהקשר של השאלה הערבית ...לא ניתן להבין את פרשת הוועדה לענייני ערבים של ארגון הדסה ללא התייחסות לפן המרכזי של המאבק בין הציונות האמריקנית לממסד הציוני בארץ ישראל בנוגע לעצם זכותם של ציוני ארצות-הברית לעסוק בשאלה הערבית...ובאה לידי ביטוי בהקמת מערך תכניות מעשיות מבוססות על מוסדות מחקר עצמאיים בהתאם להשקפת עולמם וניסיונם של ציוני ארצות-הברית כאמריקנים.

שלמה שפירא: על עשבים רעים - ביולוגיה ובעיות בהדברה כימית. מאת: מנשה הורוביץ, המחלקה לפרסומים חקלאיים (פרסום מס' 86) במשרד החקלאות תש"ל / 1970 / Weeds-Biology and Control

שלמה שפירא

על עשבים רעים - ביולוגיה ובעיות בהדברה כימית. מאת: מנשה הורוביץ, המחלקה לפרסומים חקלאיים (פרסום מס' 86) במשרד החקלאות תש"ל / 1970 / Weeds-Biology and Control

מעמוד 16 - הנזקים הנגרמים על-ידי העשבים הרעים:

נזקים חמורים נגרמים לחקלאים כתוצאה מנוכחות העשבים הרעים בין צמחי התרבות. במישרין - הפחתה איכותית וכמותית של היבול, הוצאות הדברה שונות, ועוד, ובעקיפין - העברת מחלות ומזיקים ועוד / פגיעה פיסיולוגית.

טפילות - ידועים צמחים עילאיים שונים הנטפלים בצורה מוחלטת על צמחי התרבות ומסיבים להם נזקים חמורים...למשל: הכשות, העלקת. וישנם צמחים טפילים למחצה המצמיחים עלים ירוקים , אך סופגים חלק ממזונותיהם מן הפונדקאי. למשל - "דבקון הזית". "החלוקה הננסית" נטפלת אל שורשי גידולי-חורף רבים.

הפרשות מזיקות - תופעת ה- "אלילופתיה" (טלטוקסיות). בניסויי מעבדה נמצא שצמיחת תפוחי-אדמה או פשתה דוכאה כאשר גודלו יחד עם סוג של ארכובית...

דחיקה פיזית - ההתחרות לאור חריפה במיוחד מטעם עשבים רעים שצמיחתם מהירה וזקופה (ירבוז מופשל, דורת-ארם=צובא).בעיקר, סבלים מכך גידולים נמוכים ובעלי צמיחה התחלתית חלשה, תופעה מיוצגת בהרבה מיני ירקות.

תחרות למזון - העשבים הרעים מנצלים חלק ניכר ממלאי המזונות הכןלל שהועמד ע"י החקלאי לרשות הגידול, ודילדול מקורות האספקה עלול להפחית את כמות ואיכות היבול...

בסוף הספרון נספחים על תכונותיהם של קוטלי עשבים המאושרים לשימוש בארץ. וגם רשימת ספרות מסקירות מהארץ בעברית ורשימת ספרות מסקירות מן העולם בנושא זה.

שלמה שפירא: "אם את רוצה" / שיר

שלמה שפירא

"אם את רוצה" / שיר 

אם את רוצה

תדעי להתבטא להפליא

התבטאות - היא גם דרך לחמקמקות.

רציתי להכירך לעומק כהכיר שדה-תלתן*

בקשתי אישה מושכת, חוטי שדרתה רכים ועדינים,

למעשה, לא אני בשדה תלתן

את בשדה התלתן

אני בשדה אכזב עם ענני תהייה.

*שיר זה נכתב כשנזכרתי בשדה תלתן ענק בין רעננה להרצליה, לפני סלילת כביש 531 (51) שהייתי מגיע לשדה בשנות הששים במאה שעברה ושוכב לי על צמחי התלתן וגם לבדוק את עליו. עלה תלתן רגיל עם שלושה עלעלים ולפעמים מוצאים וריאציה נדירה של התלתן הרגיל לעלה/עלים עם ארבעה עלעלים שעל פי אמונה טפלה הרווחת בפולקלור המערבי מציאותו מביאה מזל. בשדה הזה לא מצאתי ולו עלה אחד עם ארבעה עלעלים.

שלמה שפירא

מתאם לדבש

נשים כמו הפרפרים מכל הצבעים קטנטנים וסמויים בשדה תלתן

יפות יפות

לצוד אחת מהן אי אפשר

נוטשות תלתן אחד לתלתן אחר

עד שמוצאות בן-זוג מתאם טחינה לדבשן.

4.11.2020

שלמה שפירא

כל מה ששלחת על כף ידך חיים לעולמים

כל מה ששלחת על כף ידך חיים לעולמים

הים

שדה התלתן

אהבת הלב

הטבעת למזל וברכה.

כינורך ופסנתרך

רחמייך כינור

תווי שירתך פסנתר

כנפיים לך 

גלגלי שירתך ללב מאמינים

אמונתך נחמה מן השמים.

13.08.2021

שלמה שפירא: על כמה משורדי השואה. על "חיזורי הדתות". על החרדים שלא רוצים להתגייס לצה"ל

שלמה שפירא

על כמה משורדי השואה. על "חיזורי הדתות". על החרדים שלא רוצים להתגייס לצה"ל

חייבים לזכור תמיד מה שעברו היהודים בזמן השואה. רבים מ- "שורדי השואה" איבדו כל עולמם - ימים ימימה הפכו פתאום לימים ריקים.

הכנסייה הקתולית, כמעט ולא עשתה דבר בשביל להציל יהודים בשואה ואחרי השואה השפיעה על יהודים שאיבדו כל עולמם להמיר דתם לנצרות.

אחד הפך לנזיר - "האח דניאל" ששמו היהודי " ל אוסוולד רופאייזן)

אחר הפך לכומר (גרגורי פבלובסקי ששמו היהודי יעקב צבי גרינר)...

הדגשת הנצרות ש-נסים עשויים להתחולל לנגד עיניהם הביאה מספר יהודים ניצולי שואה להמיר דתם, (גם אם היו יהודים חרדים), בתקופה שעברו בשואה הקשה מאוד מנשוא, איבדו צלם אנוש ואיבדו ילדיהם וקרוביהם...

בא הנזיר "האח דניאל" וביקש לעלות לישראל כיהודי על פי חוק השבות, אך בקשתו 

נדחתה על ידי רשויות המדינה בגלל התנצרותו, ואף עתירתו לבג"ץ על כך נדחתה.

"אליוה ראיבינוב", למשל - שהגיעה מאירופה לאמריקה והתמקמה בשיקאגו ונעשתה פעילה בקהילה היהודית גילתה שהגיע עת בואו של ישוע המשיח,

כשאימא שלה הגיבה בצורה קשה ...

"חיזורי הדתות" אחרי יהודים להמיר דתם ממשיך, הוא חיזור מסוכן לקיומו של העם היהודי...

אני מבין את "החרדים" בישראל שמנסים להגן על ייחודו של עם ישראל, אך לא מבין אותם בכל מקרה וענין, כאשר מסרבים להתגייס ל- צה"ל שמנסה לשמור על קיום מדינת ישראל, בה יהודים 

חיים כיהודים גאים בדתם ובמולדתם באין מפריע.

אחרי צאת "שמחת תורה" מתחילים כל שבת לקרוא פרשות השבוע מהתחלה.

חשוב להזכיר את ספר "מסילת ישרים" בו מדריכים ומדגישים התקדמות הדרגתית במידות הטובות 

שצריכים  להתקיים ביהדות ובמיוחד לבאים עמיקתא באורייתא של חיי היהודי.

שלמה שפירא: אם הייתה שמחה השנה, הייתה בודדת, הכי רחוק הייתה בשניים ומהומה הייתה לאלפים.

שלמה שפירא

אם הייתה שמחה השנה, הייתה בודדת, הכי רחוק הייתה בשניים ומהומה הייתה לאלפים.

הסתיימו חג סוכות ושמחת-תורה וכל אחד ישוב ללבוש עדיו.

חשוב שנהיה בקשר בינינו :

עייפים

עסוקים

עמקנים

ענתרים

ערטילאים-אבסטראקטית

עטרנים לישועה

וכל אחד ימשיך לשאול עצמו - מאיפה תבוא עזרה.

בחמלה - גם אם לי כואב, היא מחוייבת לעזור ולהתעלות מעל פערים איזהשהם.

בחמלה - מדינה חייבת לשמור על צביונה ובטחונה ו- בית-המשפט חייב להיות בכוננות לכוון עזרה למדינה ולאזרח. 

ואם יהיו כאלה במצוקה כלכלית שמוכנים עבור כסף לפשוע ולרגל נגד המדינה, ויש כאלה שפשעו, לאחרונה - אזרחים מישראל ריגלו למען "איראן" - חייבים לשפוט אותם ולכלאם ולאחר מכן לגרשם. לגבי מרגלים יהודים גם לשלול לתמיד "חוק השבות" מהם.

שלמה שפירא: הקיבוץ - במערכות רופפות ובמערכות הדוקות בהתנהגות ארגונית/הקיבוץ שבנה את המדינה, שהיה העוגן היציב להקמת המדינה ובעשורים הראשונים איננו. כמה חבל!

שלמה שפירא

הקיבוץ - במערכות רופפות ובמערכות הדוקות בהתנהגות ארגונית

כאשר מדובר במאפייני רפיון ובמאפייני הדיקות -  במערכות רופפות הארגון רופף גמיש וסגלתני ביחסיהם עם הסביבה 

לעומת מערכות הדוקות. 

הנטייה לתפוס את המציאות המקומית כהגיונית, נכונה ופשוטה במערכת רופפת שכיחה יותר מאשר במערכת הדוקה. 

בהיסטוריה של הקיבוצים בלטו יותר מאפייני רפיון כי כל קיבוץ מהווה יחידה אוטונומית ומקיים יחסי גומלין ייחודיים עם סביבתו הקרובה, זאת למרות שהוא משתייך למסגרת ארגונית רחבה יותר. גם שיתוף הפעולה האזורי עם קיבוצים אחרים מתקיים ובמקרים רבים, ביזמה מקומית ובלא התערבות או פיקוח של ממש מצד המרכז ודפוסי הקשר ווהשפעה בין המרכז לקיבוצים מתאפיינים בסיסטמיות חלשה. כך נקלעו קיבוצים רבים לקשיים כלכליים וחברתייםהגורמים להפחתה ביוזמה ובחדשות פנימית.

כך השתנה משהו עמוק באבולוציה בארצנו - הקיבוץ שבנה את המדינה, שהיה העוגן היציב להקמת המדינה ובעשורים הראשונים איננו. הקיבוץ שבנה את המדינה מת והפך לאחר בחשיבה אחרת.

כמה חבל!

עם ישראל אתה בוכה או צוחק?

צוחק מי שצוחק אחרון!