יום ראשון, 24 בדצמבר 2017

שלמה שפירא: היש מערה מגוננת לקשישים / שיר

שלמה שפירא

היש מערה מגוננת לקשישים

היש מערה מגוננת לקשישים?
החיים שוחקים את האדם למרות שהם גם בונים את האדם.
קשישים בצאתם לפנסיה כבר שחוקים וגם נלחמים בבדידות.
קשישים מחפשים דרכים לפגוש אנשים כי אנשים בשביל הקשישים הם לחם בבדידות.
אנחנו עִתּוֹתֵינוּ בידינו וגם לא בידינו:
קורה שאנחנו מרגישים בַּצּוֹרֶת קשה כשיש שפע מים.
מציירים ניצחון בראשנו שלא מורגש בלבנו.
קורה שחיידק שהיה חי בשלום איתנו, מכריז מלחמה עלינו?
קורה שאנחנו תכננו להזדקן ביחד ולא מזדקנים ביחד?
מוצאים, למשל, זוג  שמצליח לשחק כנגד זוג ומשָׂחקים ביחד ברידג'.
לו נולדנו במחול הנמר, היינו מרגישים את הנמר בכוחנו במבוע קשישותינו וממשיכים לחייך לחבק לאהוב ולכתוב שיר.

24.12.2017

תגובה 1:

  1. 25.12.2017
    אומרים אצלינו: לא טוב היות האדם לבדו.
    יש לי חברות (זקנות כמוני) המכריזות שהן מאושרות.
    איך? אני שואלת: "אנחנו חיות איך שאנחנו רוצות". כמובן,
    שהעיקר הבריאות. חשוב מאוד שתהייה פנסייה שתאפשר
    חיי רווחה. הזיקנה לא בהכרח טרגית. כדאי להיות
    אופטימיסטים.
    מלים שכתבה ידידה-לעט בעקבות כתיבת קטע זה.

    השבמחק

תודה רבה!