שלמה שפירא
זה מספר שנים בכל חודש פברואר מדווח על הסערה שעומדת להתעורר בפתחו של חג האהבה הבינלאומי (ולנטיין דיי) במדינות בעלות רוב מוסלמי דווקא בעקבות הפופולריות הגדולה של החג הזה בקרב המוסלמים. משמרות הדת הסעודיים הוציאו צו הקובע כי "באיסלאם יש שני חגים: עיד אל פיטר ועיד אל אצ'חה, וכל חג אחר הוא "המצאה האסורה על מוסלמים", ואף קורא לתושבי הממלכה ל"התנזר" השנה מחג האהבה. כדי להקפיד על איסור זה, משטרת הדת הסעודית עורכת בדיקות בחנויות פרחים ובחנויות מתנות המזוהות עם חג זה. הם אף עצרו אישה שלבשה אדום בחג האהבה. כך גם בפקיסטן, במלזיה ובאיראן ובארצות נוספות המושפעות מן האיסלם. החג הזה הוא חג נוצרי שנוסד במאה הארבע-עשרה ונקרא על שם פטרוס הקדוש של האוהבים. עם השנים ובעיקר ממחצית המאה שעברה נידחק החג ממקורו וגם חילונים התחילו לאמץ אותו בשם קידוש האהבה. אצלנו מורגש במידת מה החג הזה בעיקר אצל צעירים חילונים. למעשה יש לנו חג אהבה משלנו הלא הוא ט"ו באב. ברחבי העולם החג מתבטא בארוחות חג במסעדות, בתי מלון מציעים נשפים, חנויות מפרסמות פרחים, שוקולדים ומתנות שונות. בעלי חנויות פרחים מוכרים זרי ורדים ומספרות עושות תסרוקות בצורת לבבות לראשם של גברים. שעשועוני טלוויזיה מארגנים תחרויות משלוח מכתבי אהבה ועיתונים מפרסמים מסרי אהבה ומפרסמים עצות על מקומות הבילוי הטובים ביותר לקיום מפגשים (שמות של בתי קפה, גגות, פארקים, ומוניות ריקשה). סוכנויות שידוכים דרך האינטרנט נהנות מעליה במשתמשים, חברות הטלפונים ציינו עליה בשיחות מחוץ לעיר. מאיגוד מגדלי הפרחים אצלנו נמסר כי לקראת החג הזה השנה צפוי יצוא של 125 מיליוני פרחים וענפי קישוט במשקל מעל 5000 טון. נשאלת השאלה מדוע דווקא אצל המוסלמים אומץ החג גם בפומבי, ואם הדבר לא מתאפשר בגלל הרשויות האם הוא נחגג בתוך המשפחות ובפורומים סגורים? דווח שבחנויות סעודיה ומדינות המפרץ בכלל, מגיעה רכישת המתנות לאוהבים לשיא כמו באירופה. התשובה שמדובר בעיקר בשכבות אליטה איסלמיות ,"אנשי העולם הגדול" ששבוע פה ושבוע שם והם מהווים מודל לחיקוי גם בשכבות פחות מבוססות. יש לזכור שדווקא במחצית הראשונה של המאה שעברה הייתה פתיחות למערב עד כדי כך שגם למוסלמים קיצוניים חלחל משהו מהמערב שבעיקרו נוצרי. החלחול ההדדי הוא שפתח את ההגירה ההמונית של מוסלמים אל המערב. כנראה, שהחלחול מתכנים איסלמיים החוצה הוא משמעותי לעין ערוך וכך הקים את מנהיגי הדת המוסלמים לעמוד על נפשם במלחמת קודש על עצמם להחזיר עטרתם הישנה. החג הזה הוא סימפטום לסערה הגדולה המתחוללת באיסלאם ההופך לאט לאט נקבובי בכל עבריו, ועבורו זה עניין של חיים או מוות לגווע ולחדול או להכות בכל הכוח. מי שבעיקר מעורב כאן היא האישה המוסלמית, שעליה העולם המודרני ופתיחות המערב משפיעים במיוחד. מועצת הדת בסעודיה פונה בסמוך לחג הזה "לעודד את החסד ולאסור את החטא". ומהו החטא? אסור לצאת אל הרעה. אסור לנשים ללבוש לבוש מסוים, כאילו מהאישה עומדת להיפתח הרעה וכאילו החג הזה הוא ה"קש שישבור את גב הגמל האיסלאמי". למעשה הכניסו אנשי הדת את אלמנט השנאה בחגיגת חג האהבה. דת האסלאם המתיימרת להיות "דת האהבה" משניאה אותו. בתרבות חילונית לא קשה לדבר על ערכים של אהבת אדם ועל סתם אהבה בין אחד לשני, ומוסלמי חילוני הופך להיות בין פטיש לסדן ועוד יותר קשה לו במשפחתו ומחוצה לה, בייחוד שחוקי האיסלאם (השריעה)מאד רחוקים מדפוסי החיים במאה ועשרים ועשרים ואחת. יוצא אפוא, שההתנגדות לחג הזה, היא בעיקרה התרסה לחילוני המוסלמי במסגרת מלחמת קודש פנימית.
חג האהבה (ולנטיין דיי) לא למוסלמים
כתבה שלי שהופיעה בעיתון "הצופה" ב- 20.2.2007
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!