שלמה שפירא
לך תדע היום, אם זאת הייתה אהבה שהחמצתי
נזכרתי בתלמידת כיתתי שלמדה עמי בשני בתי-ספר בהרצליה המושבה בזמן המעברות.
שש שנים למדנו יחד בבתי ספר - עממי ותיכון - , מכיתה ז' עד י"ב.
ארבעים תלמידים היו בכיתה, ארבע שורות ואולי יותר מעשרים ספסלים.
היא תמיד ישבה בספסלים קדמיים ואני ישבתי בספסלים אחוריים וכל השנים הייתה מפנה ראשה לאחור בזמן הלימודים ומביטה בי במבט חודר (אולי אוהב?!) והייתי נבוך.
פעם - כתבו ספרי זיכרונות אישיים בכיתות וספרי הזיכרונות עברו בזמן ההפסקות באקראי מיד ליד בין התלמידים מספר ימים.
באחד הימים חזר ספר זיכרונותי לספסלי, אני פותחו ורואה שמישהי - שלא הזדהתה - כתבה לי זיכרון בנימה של ידידות ערגת-אמת ואהבה.
לא בררתי, לא שאלתי, לא חקרתי, נעימה הייתה אז ההרגשה.
לך תדע היום, אם זאת הייתה אהבה שהחמצתי.
27.02.2017
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!