שלמה שפירא
אני מתחיל להרגיש בדידות, לשכון בבדידות, לשיר בדידות ובדידותי מכניסה אותי יותר ויותר אל ביתי ואל שירתי
בעולם המודרני מרגיש זקן גם כשכליו וסביבתו עדיין עמו, ומשפחתו כמעט ואינה עמו, שהוא לבד ולא לבד.
ככותב-שיר מזדקן אני מרגיש שאני לבד.
אני מתחיל להרגיש בדידות, לשכון בבדידות, לשיר בדידות
ובדידותי מכניסה אותי יותר ויותר אל ביתי ואל שירתי,
ואני מצטער על-כך.
אך גם, יש לזכור שדָנִין בבדידות הנוהגת לדורות מבדידות הנוהגת לדורותיה. ובכל זאת אני מרגיש שבדידותי שונה היום מבדידות הורי והורי-הורי.
ככותב-שיר מודרני מזדקן, איך אני אתייחס לשירה הבאה מבדידות הנפש, או מבדידות מאהבה רחוקה, או משקט - בְּדִין הלילה...ל מ ש ל?
בכל מקרה, חשוב היום שינהג כותב-השיר המזדקן - בשירה - בד בבד משטף החיים עצמם וללא בודל מִמְסָך העולם (המודרני) אשר מסביבו.
14.02.2016
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!