שלמה שפירא
ארבע אחיות רחמניות ששׂרדו את השואה...וכי מה יכול להישאר מן האדם בתופת-ההוא
ארבע אחיות רחמניות ששׂרדו את השואה...וכי מה יכול להישאר מן האדם בתופת-ההוא
בסביבות שנות החמישים, הכרתי בשכונתי הבלוקונית בהרצליה, ארבע אחיות רחמניות ששׂרדו את השואה
כל כך ריפאו וסעדו כל עוֹלֶה ועולֶה, נתנו מעצמן לזולת מעל ומעבר והיו מעולות בעבודתן ...:
האחת ניסתה לשקם עצמה אך שׁמה קץ לחייה
השנייה הייתה חולה מאד והלכה מהר לעולמה
השלישית המשיכה חייה עוד ארבעים שנה ערירית ובודדה
הרביעית את ילדתה הקטנה טיפחה עד שהפכה אֵם ואחות רחמנייה
אבל על עצמה גזרה בדידות קשה והמשיכה לחיות בגפה.
על התופת הן לא דיברו
וכי מה יכול להישאר מן האדם בתופת-ההוא
ואם נשאר - מה נשאר מן הלב - מה נשאר מן הנפש - מה נשאר מן הנשמה
ולמרות הכל - את פצעינו הנאמנים ריפאו באמונה
שלמה
אך פצעיהן מעולם לא הגלידו
חבשו אותם לילה לילה
בבכי באימה וביללות זעקה
שאותם שמעתי מבעד לקיר ביתי שכל אבן-טִפִּין ממנו בכתה ובוכה עד היום.
בזמן פרסום השיר הזה הייתה תגובה:
השבמחקיוסי מ. , 10:15 1/5/2008:
לפני מספר דקות נשמעה הצפירה והצפירה הזאת חייבת להישמע בכל דור ודור עד עולם
שלמה שפירא מעיר:
אומרים שצלקות מגלידות ,על אחת כמה וכמה צלקות השואה והלואי ,שכל אחד ואחד מהניצולים וצאצאיהם הגיע שוב אל המנוחה ולנחלה , אבל תמיד וחייבים לזכור את מה שעשׂה ועולל העמלק הנאצי ...
וצריך לבדוק היטב מה עומד לעשות ה- עמלק ה- אחמדינג'אדי ונזכור ונזכיר שחובתנו לעמוד על זכותנו כיהודים לחיות-חיים בארצנו , במיוחד שהיא גם ארצם של ניצולי השואה !
ראה קטע בבלוג זה מיום: יום ראשון, 22 בפברואר 2015, 21:34
השבמחקשלמה שפירא: הצלקות שלא מגלידות. האם יש אלוהים? ספר מורדי הגטאות. ארבע אחיות רחמניות ששרדו את השואה. / על השואה