שלמה שפירא
אני מבין בפרפרים וכאשר קראתי את ספרו של "בני מרגליות" "לאמן את הפרפר" (בהוצאת "כותרות" בלי תאריך הוצאה (בעותק אחד מהספר שאצלי "אסתי" כותבת הקדשה אישית ל- "ריבוש" ומציינת 3.2.09) והייתי עם סימן שאלה אם זה השם הנכון לספרו. כביולוג - בשנה השנייה ללימודי הייתי צריך להראות בבחינה ב- אנטמולוגיה אוסף חרקים ובו גם פרפרים והיו שואלים הבוחנים כשמצביעים על פרפר או חרק - "ספר לנו מה אתה יודע עליו?" אחרי שנים התחלתי לכתוב שירים ויצאו לאור כמה ספרים ולפעמים ה- "פרפר" חוגג בהם.
בשיר אחד כתבתי:
שום ופרפר על אדן חלונך
הסגור הפתוח
ביתך? שם, ביתי כאן
שביל צר ועמק
גדר יערה ואבן מפרידים בינינו
אך עינינו נשואות
אל עלוה טמירה...
כל יגיעתי לגלות
איך יראו מכמנים עניינם
ספק פורצים, ספק מוגפים
ממסתורי דבש מבצבצים אל שערים
שלא שערום לבבותינו. 2007, אוק׳ 14
בשיר אחר כתבתי:
...למעשׂה - ארגז כלים באדם, גם לא שונים אנחנו בהרבה זה מזה
מלבד נחת דעתנו למצוא דקה מדוייקת מ-הגנת הטבע של האדם
לברר אם גם לך יש פרפרים בבטן
אם גם לך בא רגע להסיר פרגוד של שקט, לעבור לחדווה
ריקוד שמש הלמות לב ורגליים שמחות
דעת שׂפתי-אור ברור מלֵלו
קץ לקוצים ולהפסיק להוביר את הניר
לרקֵד לפני כלה
חץ ברור טעם צוף שולמיתי
ריח דבש משכר חזק יותר מכל פרחי השׂדה
וצבעי שקיעה מוסיפים הדרן. 26.10.2008
זכותו של מחבר ספר לתת כל כותרת העולה על רוחו לספרו : מ- "פרפרים בראש", "פרפרים בבטן", "פרפרים בנמל", לשיר את "פרפרים לבנים", לפקוד את "בית הפרפרים" בירושלים, גם להתחיל ב- "פרפרים של התחלה" ו- "לאמן את הפרפר" ביחיד, בזוגות, ממצב רוח מסוים אל wow של פרפר שחוזר לחיים בצורה שהחיים הם פיקניק - "זה להיות במקום שאני בוחר/בוחרת, להרגיש בשל/בשלה ולעזוב אזורי הנוחות ובידיעה לקבל החלטות גם מהבטן ולא רק מהראש, שלראשונה אני מוכנה לתת לאינטואיציה שלי להוביל אותי למקום שאיני יודעת מהו וזה לשחרר, להרפות, לזרום עם מה שיש." היציאה לדרך ומימוש המשאלות וההנאה מפרות המסע.
אם זה "מסע" - מילא-ניחא. אך הסיפור הוא סיפור של איזון בין ההתעננות על מרחבי היש, שכבר בתוך, לבין מה שעדיין חסר ואליו שואפים.
ההרגשה שלי שהספר מציע פרפרים בטיפול בעייה ומציע עוד פרפרים עד לאין סוף - עניין שחיים בגומייה מגשרת בין הווה ועתיד ומה אם הגומייה תיקרע? ויש הטוענים שאין דבר כזה "חום לפרפרים" וקשה לקחת את החיים בביסים גדולים, אם כל חייך אתה חי בביסים קטנים.
שאיפות! שאיפות! שאיפות! ואנחנו בקושי יוצאים לפיקניק בחיק הטבע כדי לראות ולהתרשם מפרפר עף להנאתו ואם הוא פרפר-יום תהיה לו שאלה איפה ישכב בלילה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!