יום שישי, 1 בנובמבר 2024

שלמה שפירא: "תחנת-האטום" מאת: הלדור לכסנס, נכתב ב- 1948ותורגם מאנגלית בידי ג. אריוך בשנת 1972 בהוצאת עם עובד, 1972/רבים היו סבורים שבמקרה של עימות, איסלנד תהווה מטרה בגלל נוכחות צבאית אמריקאית באיסלנד

שלמה שפירא

"תחנת-האטום" מאת: הלדור לכסנס, נכתב ב- 1948ותורגם מאנגלית בידי ג. אריוך בשנת 1972 בהוצאת עם עובד, 1972. הלדור קיליאן לכסנס נולד ב- 1902 וב- 1919 ראה אור ספרו הראשון "ילדי הטבע" והוסיף לכתוב עוד ספרים כ- 15 ספרים הוא כתב. ב- 1955 זכה בפרס נובל וב- 1963 בעקר בישראל כאורח ממשלת ישראל. 

"כשפרצה מלחמת העולם השניה היתה איסלנד מדינה עצמאית מבחינת השלטון הפנימי, אך נתונה לריבונותו של המרבים היו סבורים שבמקרה של עימות, איסלנד תהווה מטרה לפצצה שלישית בגלל הבסיס הזרלך הדני, ולניהול יחסי החוץ וההגנה על ידי דנמרק. כשנכבשה דנמרק על ידי הגרמנים, הסכימה איסלנד לכיבוש מרצון על ידי בנות הברית. עם תום המלחמה נותרה במקום נוכחות צבאית אמריקאית, שעוררה מחלוקות פנימיות קשות. כוחות נאט"ו אמנם הגנו על איסלנד, מדינה נטולת צבא, אך בעיני איסלנדים רבים הבסיס האמריקאי, שהוקם בקפלוויק, מרחק כחמישים קילומטרים מן הבירה, פגע בריבונותם ובעצמאותם. ההלם שגרמו שתי פצצות האטום שהוטלו על יפן עדיין לא שכך, ו. על רקע המאבק הזה כתב הלדור לכסנס את "תחנת האטום". הבסיס נסגר סופית רק ב-2006."

מ- עמוד 158:  האיש שלא היה מובן להם וחבר הפרלמנט שלנו : בוני-הכנסיה מצאו כי אלה שתמכו בהם, וגם מתנגדיהם, כולם יפה דיברו, גם כשהיו מוקיעים זה את פשעיו של זה וגם כשהתגודדו יחד ונשבעו שבועות. ברור שהפולחטיקאים, כמוהם ככל דבר אחר בעיניהם, לא היו אלא כמין סאגה, שודדי-ים וליסטים פיקחים אמיצי-לב-מי-פחות-ומי-יותר, הנלחמים על רכוש לא-להם במילות גידוף והאשמות כוזבות ולא בחרב ובחנית, סאגה מודרנית, תפלנ הרבה יותר, איך צריך לומר, מן "הסאגה של אגיל" או "הסאגה של ניאל", ואף על-פי-כן סאגה, שהקורא מוטב לו לנקוט לגביה אותה גישה אובייקטיבית. הם הכירו את כל המועמדים, הבינו אותם כולם וסלחו לכולם - להוציא את הקומוניסטים. דעתם לא היתה תוספת אדם המתיימר להיות דוברם של העניים. עצם האמירה כי יש בנמצא אנשים עניים היתה בעיניהם בגידה ועלבון, שהרילא רק את שתי הסאגות ידעו ואבות-אבותיהם היו לא רק גיבורי-הסאגות אלא גם המלכים הפרהיסטוריים. הם היו ויקינגים בבגדי-חולין, חמושים בחרבות עלומות מן העין, ואפילו הגאים של ספינות מפוארות. חמתם היתה בוערת בהם להשחית כל אימת שהזכירו את הקומוניסט. מוטב היה בעיניהם אילו מנעו מאיש כזה את רשות-הדיבור...יקירנו נשוא-פנים...כעין הגמון זקן תשוש-כוח. אבל אנשים כאלה באמת לא מבינים בשום פנים כי אור החיים הטובים שראה התיש את כוחותיו ואין הוא מסוגל עוד לדבקות של ממש ברעיונות, וכי התרבות שספג מחסנת אותו מפני כל האשמות שיטיחו בו. וכי אואה הוא בחיים מהתלה ריקה, וקרוב יותר , תאונה, והוא משתעמם...

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה רבה!