שלמה שפירא
"שתיתם פעם זיעה? - ערק או ארק"
קבלתי מייל מ- "קטי" בכותרת: - "שתיתם פעם זיעה? - ערק או ארק". "ערק" הוא זיעה, בתהליך הזיקוק מתסיסים - מתקבלים אדים ו- "מזיעים טיפות אלכוהול".
"עאריקה" = "הזיע" , עאראקה = גרם להזיע גם "היכה שורש באדמה. עארקאן = אדם שמזיע.
עירקו אלג'אבין = זעת אפים / עארק = המשקה (החריף), גם "זעה" גם "רטיבות".
עירק/עורוק = עורק בקוניטציה - עורקים וורידים).
("עאראכה" בערבית במובן נאבק/נלחם / מאעראכה = מלחמה)
מאחר שבערבית המילה היא "עארק" בעי"ן , כך יש לאיית אותה גם בעברית: "ערק". כנראה, בתורכית אומרים "ארק" Arak, כי בשפה הטורקית אין משמש העיצור הלועי - ע'.
כך אפשר להניח שהכתיב התורכי התגלגל אל דוברי העברית בארץ ישראל בתקופת השלטון התורכי.
צמח האניס משמש להכנת משקאות חריפים (משקאות אניס) בארצות מסביב לים התיכון כגון "ערק", "אוזו", "ראקי" ועוד.
"ערק תמרים" - משפחתו של סמ"ר גלי רועי שקותאי ז"ל, שנפל בקרבות ב- 7 באוקטובר 2023, בחרה להנציח אותו עם תמונתו על גבע "ערק התמרים" של המזקקה המשפחתית שכה אהב: "הוא האמין ברעיון וסייע בטעימות ובהחלטות".
"ערק זחלאווי" - ערק נחשב כטוב ויוקרתי, שמקורו באזור זחלה שבלבנון. השם עצמו מעוגן בחוק הלבנוני , בדיוק כמו שקוניאק מגיע מחבל "קוניאק". אצל הערבים בשטחים מעדיפים "ערק רמאללה" ו- "ערק חדאד".
שתי כוס ערק זחלאווי / מילים: דן אלמגור, לחן: יאיר רוזנבלום
"היא היתה נערה צעירה וטהורה/ שבע עשרה ואולי קצת יותר/ אדון נאווי הוא חמ...שישים, די זקן / ושמן ונואף וממזר...הוא ניגש ופתח לה בקבוק / שתי כוס של ערק זחללאווי / לא אין לך ממה לחשוש / כי הערק שימח תמיד לב אנוש.../ היא היתה מטושטשת נורא מן הכל / ולכן התפשטה לאיטה.../ אבל דווקא ברגע שהפרי כבר הבשיל / פתאום הוא הרגיש שהגיל, הוי הגיל...שתה קצת זחלאווי, יא נאווי, אומרים לרבים זה עזר, וככה לבסוף היא אותו פיתתה, ונאווי שתה ושתה ושתה, נרדם וכשקם הוא מצא על הכר, שתה קצת סחלאווי, יא חמאר.,
מן הוויקיפדיה:
השבמחקכַּמְנוֹן האניס[1] (שם מדעי: Pimpinella anisum) או כַּמְנוֹן ירוק, לעיתים קרובות רק אָניס הוא צמח עשבוני חד-שנתי בסוג כמנון.
מקור שמו מן השפה השומרית, בהגיית: 'אַנישׁ' (ANIŠ)[2] (באנגלית: anise; בצרפתית: anis vert; ביוונית: אָנִיסוֹן; בערבית: ينسون, יַנְסוּן), הוא צמח תבלין ממשפחת הסוככיים, אשר גדל בר במזרח אגן הים התיכון ובדרום-מערב אסיה.
יש המזהים את הכמנון עם הצמח הנקרא בתלמוד "אכרוע".
כמנון האניס גדל לגובה של כמטר. עלי האניס בקרבת בסיס הצמח פשוטים, באורך 2–3 ס"מ; בעוד שעלים גבוהים יותר מנוצים ומחולקים למספר עלעלים. פרחי כמנון האניס לבנים, בקוטר 3 מילימטר, ומופקים בתפרחת צפופה. הפרי מלבני ויבש, באורך 3–5 מ"מ.
לפירות האניס שימוש נרחב ברפואה הקדומה והטבעונית; ובבישול והכנת משקאות חריפים.