שלמה שפירא
חוברת לזכרה של יוכבד שפירא (אורית) חבירת קיבוץ עמיר. נולדה בספטמבר 1914 בקובנה (ליטא), נפטרה לאחר מחלה ב-19 ביולי 1960, כ"ד תמוז תש"ך. בחוברת תיאור ארוך על דרך חייה מלידתה בקובנה חברה לקן השומר הצעיר בווילקומיר, הוכשרה לחיי קיבוץ בעיירה פילווישקי ומשם לקיבוץ השומרי בפוניבז' ובו היתה עד ליום עלייתה ארצה. באפריל 1939 הגיע תורה של יוכבד להיכלל ברשימת העולים, שיצאו בדרכוני-תיירים אל חופה הים-תיכוני של אירופה. המסע נגמר בכישלון, משהפר רב-החובל של האניה את ההסכם החשאי בדבר הסעת הקבוצה. עשרות חלוצים מפולין ומליטא ומארצות אחרות נשארו על החוף. תוקף אשרותיהם הקצרות עמד לפוג ולא היתה ברירה אלא לחזור לארצות-המוצא. וכך הופיעה יוכבד עם כמה מחבריה-למסע שוב בקיבוצה בפוניבז', להפתעת הכל...מץ שבועיים נתחדש נסיון ההעפלה והפעם צלחה דרכם: בניירות מזוייפים הפליגו מברינדיזי וב-1 במאי 1939 דרכו על אדמת הארץ. יוכבד הצטרפה לקיבוצה עמיר שבחדרה והנתה בו את ביתה המשפחתי. זמן קצר אחרי בואה ארצה עלה הקיבוץ על הקרקע (אוקטובר 1939) בעמק החולה ויוכבד עשתה כל דרך ההתיישבות ותלאות הקדחת מפלוגת-הכיבוש בחיאם-אל-ואליד והמחנה הארעי בכפר-גלעדי ועד לנקודת-הקבע על חוף-הירדן. מימיה הראשונים בקיבוץ הוטלו עליה תפקידים אחראיים. ריכזה את המטבח פעמיים והיתה סדרנית-עבודה ותמיד חבירה בוועדות השונות. על מסירותה לתפקיד, דאגתה לחבר ותום-לבה זכתה להערכה כללית...גם היתה למטפלת בקבוצת ,חרמון" במוסד החינוכי. היא התחבבה על חניכיה והיתה לאיש-סודם ודעתה היתה נשמעת בחבר-המחנכים. ואף כי היתה שקועה ראשה-ורובה בעבודה החינוכית, השתדלה דלא להינתק מחיי הקיבוץ...ומצאה דרך לעוד תפקיד.
שרה י. : ...היתה לה איזו אמונה באדם, כמעט ללא סייג. היא תמיד הפליאהאותנו בכנותה, ברצונה להבין את הזולת, בנכונותה לעזור...תמיד נאחזה בטוב. על-כן היא היתה לנו לדוגמה באמונתה בקיבוץ ובהגשמת הרעיון השיתופי.
בית עמיר: עם יקירינו : פנחס, אבנר, מנחם, אביהו ביגונם העמוק , בית עמיר.
...כה נחמדים ילדיך...כה יפו הפרחים בגינתך שטיפחת. אצבעותיך נגעו בצמחים באהבה. הכל התלבלב שבעתיים. השתילים שששתלת היו לשיחים והנצרים - לאילנות ברוכי-נוף...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!