שלמה שפירא
מהון להון - פסימיות ואופטימיות
בערבית - יש מילה ל- "מקום תורפה על הגבול" - "עאוורה" ומובנה גם "ערווה" או "שבר מביש". "עאנה" במובן שערות הערווה. "חמאס" - "שאנאעא" אותנו / הכלים אותנו - אבד כבודנו.
מנהיגינו היו אופטימיים ושאננים.
יש בתוכנו פוליטיקאים - דוני-קישוטים שלכל אחד "סנשו"משלו, תחמנו ומתחמנים אותנו ב- טחנות -רוח - ראו אזרחים! מצליחים בכל המלחמות כי אלוהים מצליח את דרכנו הרבה מאשר פללנו והראייה כל-כך הרבה "חרדים" מתפללים ולא מתייצבים לצד לוחמינו העייפים, הנאנקים מרוב שנלחמים חודשים ללא עזרה מצד החרדים.
נזכרתי ב- "האופטימיות" - סטירה/נובלה של הפילוסוף והסופר הצרפתי "וולטר" - 1759 - גם אם אתה אופטימי וחי בגן-עדן / מוגן וחי על פי ערכי האופטימיות - לעולם אל תסמוך על האמונה התמימה שלך ותטפח לך "גן עדן משלך", בייחוד זה אמור ליהודים - שאנחנו שקטים ורגועים (האדיי/האדיאון) וידוע מהגולה - כיהודים שניתן לתקוף/להסתער עליהם "האג'ימין עליינה". ואין מי שיגן עלינו - רק אנחנו בעצמנו ובכבודנו.
עכשיו -
כל כך קנדילים/נרות נשמה בלי שמן ועם שמן דולקים בבתינו, המדוזות בים - קנדילי-אלבאחר" גם הן מאירים חזק ליד חופנו.
נזכרתי גם ב- "הרב קוק" - איך שחילק אותנו לשני מחנות "חרדים" ו- "חופשים". - שני השגות העומדים לנו לשטן על דרך החיים האיתנים והטהורים שלנו - אני מדגיש שהוא טעה ולא פילל שיהיו משתמטים שלא ישרתו בצה"ל - טהורים במות חיילינו הגיבורים הראויים להיות שבים אלינו באור ד'...ואני מוסיף בצורה אחרת מה שאמר - הננו עומדים קרחים ומה המוצא לרפואת מכאובינו הגופניים והנפשיים - מאין יבוא?
לאחד האחים שלי קראו "שמואל" - בערבית "שומיל" - "שומיילה" בערבית - טבע/תכונה - כמה האיש היה עניו, עבד קשה מבוקר עד ערב והתפלל בשביל כל בני- המשפחה המורחבת וגם גוייס לצבא ב- "שער-עליה" כמה ימים מרגע שנחת האוירון מבגדד בשדה התעופה בלוד. אף פעם לא שר כמו "עדי קיסר" - "אני נושמת בעברית, קונה באנגלית, אוהבת בערבית, מתבכיינת במזרחית...". אף פעם הוא לא התבכיין, אף פעם לא התבכיין איש ממשפחתנו.
"חמאס" ואחרים משונאינו רוצים "עוודה"- "שיבה" לארצנו שאותה יישבנו ובנינו בית עם תקווה - להיות עם חופשי בארצנו - ארץ ציון וירושלים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!