שלמה שפירא
למה יסתכסך הצב...עם העולם הרואה אותו שריון קמור
...והשואה מתחוללת בי...
"בין ראי קמור וראי קעור", הוצאת עקד, 1987
"בין אביב לסתיו", הוצאת טרקלין, 1979
ל- אליהו משיח (יליד עיראק - 1930)
בספר "בין אביב לסתיו" ישנה הקדשה:
לרותי
בספר "בין ראי קמור וראי קעור ישנה הקדשה:
לאמי
עצם את עיניה
הלֵאוֹת
הַנֶּצַח
* (שיר מעמוד 11, מהספר "בין ראי קמור וראי קעור")
למה יסתכסך הצב החש תחושת מגן-קעור
עם העולם הרואה עליו שריון קמור?
* (שיר מעמוד 112, מהספר "בין ראי קמור וראי קעור")
ניב היה בפי אמי
נפלא מכל אשר ידעתי
נכש עשבים שוטים,
סלל את נפתולי הדרך
העוברת בסוד הווייתי,
והוליך אותי אל עץ-הדעת-החיים;
בהגיעי,
נשכתי בשני סלידה
פרי רקוב
מעץ-הדעת-מותה
של אמי.
* (שיר מעמוד 34, מהספר "בין אביב לסתיו)
יש ו-
השואה מתחוללת בי,
ואני נוטל את החַמָּה,
ומשליכה,
והיא מתרסקת,
מְשַׁלַּחַת ששה מיליון גצים,
הזורעים בהלה בלב הרקיע.
כוכבים נסים על נפשם
ככלבים יידו בהם אבנים;
אש תפת נפלטת
מלַחֶכת בשמים.
האדמה עולה ויורדת
כסירה על גל ענק.
הרים טָרַף אותם ברק.
הים התקמט בַּעֲווית,
ונֵד מים ניצב עמד,
מאַיֵּים לִפּול,
להציף הכול.
עצמתי עיניים עד כאב,
עד חֲלֹף גַּל הטרוף
ופקחתי אותם:
השמש אספה שבריה;
והעולם חזר לבראשית.
17.04.2013
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!