שלמה שפירא: המשמעויות הלאומיות של משחקי הכדורגל / בן גוריון: ניקח עשרים צעירים חיילים שכל זמנם מוקדש לאימונים ספורטיביים...לי זה לא נחוץ...נחוץ לציבור

שלמה שפירא

המשמעויות הלאומיות של משחקי הכדורגל בין נבחרות ישראל וברית-המועצות, קיץ 1956

חגי חריף, "קתדרה" (רבעון), ספטמבר 2003, בהוצאת יד יצחק בן-צבי, עמודים 111-130

ראש הממשלה בן-גוריון: "מעולם לא הלכתי לראות משחק כדורגל ולא אלך לראות גם את המשחק עם הרוסים פה, אבל אני רואה שזהו אמצעי תעמולה גדול ביותר"...לאחר מפגש הגומלין, בן-גוריון ציין לעצמו: "בחורינו הוכיחו כי הם יודעים להתאמץ ולהצליח".

בן-גוריון העיד ביומנו: "כשהגיע תור המשחק ברחתי, כי ידעתי ששחקנינו יובלו כצאן לטבח"

שר החינוך והתרבות, זלמן ארן: "אני כשלעצמי רואה את מה שקרה במוסקווה בניצחון אדיר...זה היה מפגן האופי של הישראלים, הגנה ללא כל נסיגה...אני בטוח שבקרב יהודי רוסיה, למרות 5:0 (במשחק הגומלין 2:1) יש שמחה גדולה, כי הם ראו מהו טיב החומר האנושי הישראלי." (ומי היה מעלה, אז, על דעתו רכישת שחקנים זרים בספורט!)

לאחר המשחק הייתה קבלת פנים לנבחרת בצריף הנשיא, אז היה יצחק בן-צבי.

 

...במישור מעמדה הבינלאומי של מדינת ישראל נתפס צמד משחקי הכדורגל ביולי 1956 כהזדמנות לזכות לכבוד ולהוקרה...בישראל שררה תחושה מעורבת: "אכן לא ניצחנו, אבל גם לא התמוטטנו על מגרש ה'דינאמו' במוסקבה בעמדנו מול פני יריב החזק פי כמה מאתנו, ועל כך הננו רשאים להתברך. ברם, לקפוא במצב זה של נחיתות ספורטיבית מתמדת - תוך כדי ציפייה נצחית ל'נס' אסור לנו!...

 

בישיבת הממשלה שהתקיימה ב-15 ביולי גרס השר ישראל בר-יהודה כי לשחקנים הישראלים "מגיעה הכרה בעד העמידה היפה"ף ובן-גוריון, שהביע את הסכמתו לדברים, הצהיר "בלי ספק מגיע להם יישר כוח!...ניקח עשרים צעירים, שהם חייבים לשרת שנתיים וחצי בצבא, שכל זמנם יהיה מוקדש לאימונים ספורטיביים. זה לא יגרע מכוח הצבא, אבל הם יתאמנו, אם ייסעו לאיזה מקום -יהיה לפחות איזה שער. לי זה לא נחוץ - אבל כנראה שזה נחוץ לציבור".

4.04.2013