שלמה שפירא
ל. רון האברד, על "הדרך אל האושר" מצד אחד, ועל "הגורם לדיכוי" מצד שני. כאשר אבי הסיינטולוגיה מהדהד, מצד אחד, במילותיו - "אני תמיד שמח לשמוע מקוראי" , מצד שני דאג לבסס יסודות אדירים של יחסי-ציבור: "יחסי ציבור מספקים את האמצעי לתקשר את הרעיונות שלך ולדאוג לכך שהם יתקבלו - מיומנות שהיא הכרחית ביותר כאשר מתעסקים ברעיונות חדשים."
"זוהי דרך להשיג תמיכה לפרויקטים ולפעילויות שלך"
(מתוך הספר: "הגורם לדיכוי - מבוסס על עבודותיו של ל. רון האברד, דימור הוצאה לאור, שנת הוצאה ?, עמוד 42).
מה קורה לבן אדם שכואב לו, שרע לו - מי יעזרנו ומי יצילנו?
הנה באה האוזן המיומנת ביחסי-ציבור, השמחה לשמוע, ועל-ידי ניפוח רוח נושבת עם חלום עם חתירה לשלֵמוּת, (הכול במירכאות! למעשה, היא דלֵמית ודורכת במקום) יוצרת סולם טונים-רגשיים-אינסופיים ומעמידה את הכאוב-המורע שבמציאות הסופית בהא-הידיעה!, עם הרגשה, שהכול פתאום טוב ויפה ל- "מוטב" וכך מוּסָרים "הדיכויים" שבו ובא לכאוב-המורע אושר ושמחה.
קשה לראות מטרות משאיבות שונות משני כיוונים מוכלים חלקית, האם כך מוצאים את מדריך הגיוני לחיים טובים, ואני מדגיש - חיים (בקונקרטיות!) - ודרך אל האושר.
לדעתי, יש כאן לא מעט "עבודה בעיניים!
יחסי-הציבור חשובים מכל.
כמה עולים לנו?
כמה שווים לנו?
17.09.2013
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!