שלמה שפירא
אתם הצעירים, מדוע אינכם מתחתנים? / "אנשים הם אנשים. בכל מקום"
"חוַות העֲלמות", רומן, ל- שולמית לפיד, עורך הספר: שמעון אדף, כתר הוצאה לאור, 2006
(עלילת הספר, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דמיונה של הסופרת...כל קשר בין עלילת הספר לבין אירועים שהתרחשו במציאות,...מקרי בהחלט.)
"חוַות העֲלמות", רומן ב"ארץ ישראל של תחילת המאה העשרים" שהייתה "קרקע פורייה לתפיסות עולם מהפכניות, לדעות בדבר חברה חדשה ומתחדשת ולרעיונות על אודות תפקידה של האנושות ומקומו של היהודי. ההתגוששות בין זרמי המחשבה השונים היא הרקע למאבקה בן השנתיים של נוניה על הזכות לצור את גורלה במו ידיה ולהגשים את את עצמה כאדם וכאשה...". בחוות העלמות ש- חנה מייזל הקימה בכינרת, נוניה מגששת את עצמאותה ומשתלבת בחזון ההתיישבות של הקהילות החלוציות השונות. (מ- גב הספר)
"אנשים הם אנשים. בכל מקום" (מ- עמוד 119)
"אנשים הם אנשים. בכל מקום. והשם מה?"
"יצחק שיינדלס."
"ליטאי?"
"כן. והיא?"
"נוניה סילס. אני לומדת כאן בחוות העלמות, אבל נולדתי וגדלתי במושבה ראש פינה."
"וההורים מנין?"
נוניה צוחקת. אינך יכול לומר כך סתם שם של מקום בלי שישאלו אותך "וההורים מנין". בפקיעין, בעין זיתים, בירושלים, צפת, חברון, עזה, היו יהודים שיכלו לענות "מכאן". כמה היו כאלה? בדוואי נווד לא יישאל לעולם "וההורים מנין", למרות שגם זה בא מסוריה, זה מצפון אפריקה, זה ממדבריות חיג'אז, זה ממצרים וזה מערבות טורקמניסטן. אף כי, וכי היא עצמה לא שאלה אותו אם הוא ליטאי?
ובכן, כולנו לוקים באותה מחלה...
כל העלמות שלה היו קצת "משוגעות. (מ-עמוד 185)
חנה מייזל לא התנגדה ש- נוניה תצא לקצור את השדה של דב בער במקום לעבוד במשקי החווה. את התלמידות שלה חינכה על משק אינטנסיבי, אך בגלל בעלה, אליעזר שוחט, המצדד בפלחה, החליטה כי העבודה בשדה תהיה התנסות בלתי מזיקה. היא נתנה ל- נוניה חרמש והשאילה לה כובע קש שיגן עליה מפני הברחשים והיתושים, ובעיקר מפני האבק. אמה של נוניה, פאניה סילס, סיפרה למיזל על ה"סהרוריוּת" של בתה לפני שזו החלה את לימודיה בחוות העלמות וביקשה שתתעלם ממנה כל עוד אינה מזיקה לעצמה או לאחרים. עד כה, ככל יידעה, לא היו לנוניה התקפים. כל העלמות שלה היו קצת "משוגעות", והעובדה שנוניה רוצה לעזור לדב בער הפצוע דיברה בסך הכול לזכותה...
"ברנר!" היא קוראת. (מ- עמוד 269)
...על יד מטבח הפועלים בנווה שלום רואה נוניה איש מגושם, כבד גוף, כתפיים קרועות, חולצה מקומטת, לרגליו סנדלים. "ברנר!" היא קוראת. זיו כחול נוצץ בעיניו, ושאלה. "במגדל נפגשנו!" היא אומרת, "שמעתי שם את הדרשה שלך על שבעת הקבצנים! את התרגום של טרומפלדור כבר גמרת?
הולכים ברנר ונוניה, בידו האחת הסל שלו ובידו השנייה הסל שלה, גבוהה היא ממנו וראשו השחוח מגביה אותה עוד יותר. הכול רוצה הוא לדעת, מה שעשתה במגדל, ומה בכינרת, וממתי היא ביפו, ואוהב הוא את שמה וקורא לה "נוניה בה"א", וכשהיא נפרדת ממנו הוא אומר, "אתם הצעירים, מדוע אינכם מתחתנים? קשה? עול החיים? הרי את עובדת! חיי המשפחה! שם העתיד, נוניה בה"א, בחיי המשפחה! במשפחה ובילדים!"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!