שלמה שפירא: על קומוניסטים יהודים בבגדאד

שלמה שפירא

קשה לי לראות את "בגדאד אהובתי" של שמואל מורה, כצד אחד, למשל, ואת "בסמטאות בגדאד" ל-סלים פתאל, כצד שני!

אתם תסיקו, עד כמה הקומוניסטים היהודים בבגדאד היו קומוניסטים "מטעם הכרה ומהפכה"!

 

בגדאד העוינת - "כשאתה נרדף, מופלה ותקוע במשך שנים בארץ עוינת,...",

כך ראה אותה נער יהודי, "הנער הפשוט שזה חבר למחתרת", (במחתרת הקומוניסטית), והמחתרת "נבנתה בידי מזי רעב, שקמו בבוקר ולא ידעו אם תהיה להם ארוחה בערב; בידי פשוטי עם ששבעו רוש ולענה ולא עלה בידם ובכיסם להושיע ילד קטן כדי שיתאושש מחוליו או יקנה לו דעת; והיא נבנתה בידי אותם חלכאים שהיו בשולי החברה, מופלים ומושפלים, ולא זכו למעט הבנה וליחס אנושי. כולם יצרו פסיפס אנושי ובו אלפי גוונים של החיים בזבל. אני הייתי בין מי שחיו בתוך המדמנה הזאת. בשביל להילחם על הקיום לא נזקקתי לספרי לימוד. העליבות והדלות עצמן היו התורה כולה על רגל אחת. המרירות והזעם היו מורי הלכה שהצמיחו דורות של לוחמים. מכאן ועד למחתרת הקומוניסטית הדרך הייתה סלולה וקצרה..."   (ראה ספרו של סלים פתאל "בסמטאות בגדאד", הוצאת כרמל, הדפסה שניה, 2004)

כך מתאר 'סלים פתאל' את מצב היהודים בבגדאד ולדעתי מה שסיפר הוא כמעט נכון. הייתי ילד וראיתי במו עיני סוגים שונים של עניים שהתדפקו על פתחי היהודים לבקש אוכל ואם נענו, היו מערבבים את הכול בסיר שהיו ברשותם -חמוץ ומתוק, שמן ורזה, אורז ומרק ומה עוד...

כל תנועה ולא רק הקומוניסטית, שהייתה באה לשנות מצב עגום זה, הייתה מתקבלת בזרועות פתוחות ובשמחה רבה.

כך שקשה לי לראות את "בגדאד אהובתי" של שמואל מורה, כצד אחד, למשל, ואת "בסמטאות בגדאד" ל-סלים פתאל, כצד שני. כשמסתכלים על חיי היהודים בבגדאד כ- "פיפתי פיפתי", מתקבלת תמונה קשה של "זיפתי זיפתי", כי "האמת הסטטיסטית" היא מכאן וגם משם. 

מכאן, אתם תסיקו, עד כמה הקומוניסטים היהודים בבגדאד היו קומוניסטים "מטעם הכרה ומהפכה (רעיונית)"!

31.12.2012