שלמה שפירא: אולי היו אלה תפוזים מפרדס משפחת נתן נלסון

שלמה שפירא

אולי היו אלה תפוזים מפרדס משפחת נתן נלסון

שנות 1962- 1965.
ב"עבודת המסטר" של נתן נלסון שהתבצעה בקמפוס הישן של אוניברסיטת תל-אביב (באבו-כביר)

מכונית הפולסווגן-החיפושית שלי הקדימה בהופעתה  את מכונית הסאאב של נתן.

עוד מכונית נתווספה בחניה הקטנה לחוקרים ועובדים בקמפוס. 

ראית שליד ארבעת הפולסווגנים - של פרופ' מנדלסון, של פרופ' גליל, של המנהל הכללי של האוניברסיטה, מר רכבי והמכונית שלי, נתווספה עוד מכונית, מכונית הסאאב של נתן נלסון. (נתן נלסון היום הוא פרופסור במדעי החיים וקיבל את פרס ישראל)

האמת, שהערכתי יותר את הסאאב של נלסון יותר מן האחרות, גם יותר משלי, כי המכונית שימשה לו לא רק לניידות אל המחקר וחזרה, אלא גם בהמשכיות ההשתרשות המעמיקה בפרדסי השרון. באותה תקופה שהוא למד ועשה את הדוקטורט,, הוא המשיך לעבוד במרץ בפרדס המשפחה בסביבות חדרה (אביחיל).

פרדסים אני אוהב כי הפרדסים היו הדבר הראשון שראיתי ואהבתי בנחיתתי בא"י.

פרדסים כאלה היו בשפע, ירוקים ומלבלבים ופתחו את עיני-הביכורים שלי בארץ.

כשהובילו אותנו כעולים מעיראק לא"י במטוס, ובהמשך משדה-התעופה לוד לשער-העליה במשאית, חבשתי בזמנו כובע-קסקט שקנו לי הורי בעיראק.

ישבתי בקצה חלל המשאית הדחוס מאד באנשים ובמזוודות. רוחות הערב השמחים העיפו את כובעי בזמן נסיעתה. העולים שישבו ליד הקבינה, דפקו עליו מלמעלה, די חזק, כדי לעצור את המשאית.

אני יורד ממנה, רץ כמה מאות מטרים, מוצא את הכובע, וגם קוטף שני תפוזים מן העצים שבצד הדרך (אמרו לנו עוד בעיראק, שתפוז אחד או שניים, מותר לקטוף, אפילו ללא רשות בארץ-התפוזים!). 

אני נותן לאישה שלידי תפוז אחד שתקלף ותיתן פלח פה ופלח שם ליושבי המשאית, ל"ברכת פרי העץ" עם "שהחיינו".

נתן נלסון, הזכיר לי תמיד את ההוד והקסם ההוא בתפוזי א"י. 

אפילו, פעם חשבתי, לספר לו על העבֵרה שעשיתי, כי אולי אלה היו תפוזים מפרדס המשפחה של נתן נלסון.

שמרתי את הסיפור הזה עמי ומקדיש היום קטע זה לחוקר האנזימים בהא-הידיעה שגם בתפוזי א"י, בטח ובטח ידיעתו. 

אני בטוח שנתן נלסון הביא מביא ויביא לנו עוד ניחוח הדרים בדלק הנשמה. 

4.03.2013