שלמה שפירא: מבט על מפגש תרבויות. שלמה שפירא לא ידע, לא יודע ולא ידע "מהו כאב שרשים כפולים".

שלמה שפירא

מבט על מפגש תרבויות

בשבוע שעבר שמעתי את הרצאתה של ד"ר שלי שנהב בנושא : " שלוש נקודות מבט על מפגש תרבויות  בישראל: 

כור היתוך,

 פלוריזם,

 רב-תרבותיות " 

(במסגרת " כנס מותר17 " בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל-אביב -   2008  ,13.2 - 12.2) 

ויצאתי מבולבל.  

מה גם שבחודש האחרון עיינתי בספרה של דר' חלי איתן "כאב השורשים הכפולים" ולא המחקר שלה בלבל אותי אלה שם ספרה.

בסוף הרצאתה של שנהב שאלתי אותה:

 "אני שעליתי נער צעיר מעיראק ועברתי את כור ההיתוך, את הפלוריזם, את הרב-תרבותיות, ויש רבים כמוני 

אז באיזה קטגוריה תקטלגי אותי, הרי שלא יתכן שבשורה התחתונה לא תצייני משהו להיום על הפרט או על הקולקטיב המתהווה הזה."  

על הערתי זו היא לא השיבה - רק בהנהון ראש. גם שם ספרה של חלי איתן הדן ביוצרים  מזרחיים כמקשה אחת מבלבל אותי ,שהרי 
(וזו דעתי ) שהיא טועה בגדול למרות שהיא מתעקשת ומדגישה שזה מחקר.

באופן אישי ,שמחתי שלא נמניתי בספרה של איתן ברשימת "כאב השורשים הכפולים" ואולי במודע הדבר לחלי איתן שהבינה כי מעולם שלמה שפירא לא ידע, לא יודע ולא ידע "מהו כאב שרשים כפולים". 

צריך לזכור כשמדובר במחאה, מחאה זה מחאה ומחאות היו ונמצאו כל הזמן ובכל מקום, בכל ציבור ללא הבדל גזע ו...ובכל "על-מה".

יש חשש שמושג "כאב השורשים הכפולים" מבקש להשריש עוד נדבך למושג ה- "דו-שורש" ולא הוא כי הוא מטעה ועלול להצביע  על "סמן כאב" דומיננטי במחקרים החשובים היום מסוג זה, גם באלה שיבואו, כאשר אין מספיק יחס-גומלין בחקר הזה מצד יוצרים יוצאי עדות המזרח שיבואו ויעמדו על תיקונו. היחס, היום, מאד לרעת יוצרים אלה. המחקר הספרותי ביוצרים יוצאי עדות המזרח דל מאד להיום (2005-2008) והמחקר נמצא ממש בחיתוליו והנטייה להגדיר את כל יוצרי עדות מזרח בקטגוריה כוללנית, מאד מאד לא נכונה ועוד יתגלו הרבה מקשות שונות בנושא זה.

אני לא שש למונח "דו שורש" ובעבר רמזתי פה ושם על כך , שהרי כביולוג שהתעסקתי רבות בשורשים במסגרת חקר הפיזיולוגיה של הצמח, איני מבין, למרות שאני חושב שאני קצת מבין בשירה, איך אפשר לינוק משני שרשים בעלי גוונים שונים בבת אחת אבל אפשר לדבר על יניקה מצטברת (ואני מדגיש יניקה מצטברת) לצמח השלם כאשר שורש עיקרי וסעיפיו או ציצת שרשים מספקים את היניקה הדרושה לחיי הצמח השלם .באקוס-הסביבה-הבית חדורים השורשים והוא שנתון לשנויים ולא תהליכי הפעפוע והאוסמוזה שבתוכך משתנים  ואדם הוא אדם בכל מקום.

עוד ב"פסיפס" אפריל 1990 אמרתי שנפלה זכות גדולה בחלקי להימנות עם אלה שחוו שתי תרבויות כי כך זכיתי בשתי עולמות משורש של נפש אחת. בראיון שלי עם המשורר יואב חייק אמרתי: "אני מסכים לכותרת כתבתו של פרופ' מורה על ספרי "אררט" שלי שהופיע במעריב בתחילת 1989 "עץ ישראלי עם שורש בגדדי". אין שום ספק שאני יהודי ממוצא בגדדי, גם יהודי ישראלי בעת ובעונה אחת .התעקשתי ומתעקש לעשות סינתיזה כמעט טבעית בין שניהם והרי אני היום נהנה ממנה.  אני, באמת, נהנה משני העולמות: מעולם ילדותי שמיזג בתוכו שלוש לשונות: "ערבית –חול, עברית-קודש ,אנגלי –גן עדן" (אררט 38 ) ואת תרבותי השורשית העתיקה לא זרקתי (נשארה בזהות שלי) ולא חששתי להציגה ולהטעימה בפני כל וזהו המרקם הישן שמזגתי במרקם חדש בארץ (מרקם תרבותי-זהותי).

יש תמיד בעיות כשעוברים מ- אקוס ל- אקוס כי צריך לזכור שחייבת לבוא הסתגלות לאחר שנויי המעבר מטריטוריה לטריטוריה וזה לא רק עניין של יוצאי עדות המזרח.

השיר שלי שאני מציע בהקשר זה הוא שיר שמדבר על זהות ותרבות כאשר טריטוריה יכולה להנדיד אותם ולהצעיד אותם במרקם שונה מאווירת הדו-שורש בגלל המגע הפלוריסטי שאליו נקלעו.

שיר המעברה

  

תַּגִּידוּ,

לַמְרוֹת שֶׁהָיִיתִי בַּמַּעְבָּרָה,

הַאִם הָיִיתִי "אִישׁ מַעְבָּרָה" אֵי פַּעַם?

כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לַמַּעְבָּרָה

וְהָיִיתִי יֶלֶד בֶּן שְׁלֹשׁ - עֶשְׂרֵה

הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁעָשִׂיתִי

הִשְׁאַלְתִּי מַעְדֵּר מִ"סוֹכְנוּת  אֹהָלִים"

הָפַכְתִּי חוֹל עוֹלָמוֹת מִשְׁנִי צִדֵּי פֶּתַח  הָאֹהֶל

זָרַעְתִּי יְרָקוֹת, שָׁתַלְתִּי פְּרָחִים

וְכַעֲבֹר  חֹדֶשׁ  הָיְתָה פְּרִיחָה בַּלֵּב

וּפְרִיחָה  בָּאֹהֶל.

השיר הופיע במוסף הספרותי ב- "ידיעות אחרונות", כ' בתמוז תשמ"ג, 1.7.1983 בעמוד 4.

לכבוד כתבה זו כתבתי שיר שמדגיש את הכאן ולא את השם:

אודסה בגדד 

אודסה אודסה

בגדד בגדד

לו היינו צעירים

היינו פורשים שטיח מעופף

ובאים מיד לארץ ישראל

עכשיו שאנו בארץ ישראל

כל דבר יש לנו

הוי, אודסה אודסה בגדד בגדד

פתאום , כל אחד מראה לשני מאיפה בא

אך אם מישהו מרגיש

שצריך לנסוע ולבקר שם

שיסע לאודסה שיסע לבגדד 

ומה ימצא

האהבה צמחה שם

המשפחה המלוכדת חבקה שם

החוף הבטוח בתעוזה ובתשוקה היה שם

אבל תמיד בלב היה ה-אeי שם

אסור לשכוח את הדגים  הדגים הדגים

(ויש שמרנינים זאת בפתוס!)

ואני אומר

חשובים רק הדגים הדuבים האיתנים 

שלמזלנו הביאונו לשיבה אל ארצנו כדגים במים.

אז לבסוף, 

באמת באמת אני שואל:

עברתי את כור ההיתוך כמו כולם

עברתי פלוריזם כמו כולם

עברתי רב-תרבויות כמו כולם

אז מי יקום ויקבע בשבילי שאני בכאב השורשים הכפולים.

אפילו מחקר לא ישכנע אותי.

18.02.2008