שלמה שפירא: יהודה עתי : סקירה שלי על "יציקות", ספר שירים בהוצאת אלף , 1986

שלמה שפירא

גלות הנפש , גלות החיים

יהודה עתי

סקירה שלי על "יציקות", ספר שירים בהוצאת אלף , 1986

התפרסמה ב"על המשמר" 22.8.1986

ההווה דרך הקבלה

האות כהוויה רוחנית

ספר שיריו השני של יהודה עתי הוא ספר שירה מורכב , הבודק את ההווה

דרך הקבלה ומעמיד את המציאות של שורשה האלוהי .

המשורר קורא בשירתו להכיר באלוהים , לשוב לאמונה היהודית , באלוהי

האבות , אברהם , יצחק ויעקב ואגב כך גם לשורשי התרבות העוברת מהם ,

, דרך משה , יהושע , דוד , שלמה , דניאל , רש"י , רשב"י , רמב"ם , בעל

שם טוב , אותה שושלת , שהביאה לתחייה עברית-יהודית והראתה כל פעם

מחדש את חיוניותה .

המשורר מוצג כאן כיוצא ב"מחרוזת תפילה" , " והוא דוחף האבנים / אחת אחרי

שנייה.../" , מדגיש את שאיבת כוחו מאלוהים , ומקדיש לאלוהים ולקשרים עמו את שלושת השירים הארוכים בספר : "מסע אופרה של מערכות " , "תעלות קשר ההקדשה" ו "חלום הבריאה" . "חלום הבריאה" הוא השיר הארוך מכולם . הרעיון הכללי בו אינו חדש , ואפילו נדוש , אולם כלולים בו כמה מוטיבים משניים ,מעניינים , כמו , למשל , הירארכיה של האלוהות והאדם , המדגימה את הנלעגות שבשאיפת האדם להיות "סגנו" של אלוהים .

השירה כשליחות

משימתו של המשורר אליבא דיהודה עתי , היא להגשים את הציונות .

אי הגשמתה גורמת לו להמשיך לטבוע "בגלות הנפש ובגלות החיים" , ורק עם

הגאולה יביא אור לעצמו ולסביבתו . "עד אשר יקרן אורה הגנוז של האדמה ? באדם"(עמ' 20) . אולם , דרכו קשה מאד , בראותו בשירתו שליחות , בהיותו קנאי לה ובהיותו , על כן , חייב להשלימה . בשירים ניכרת השפעת חוויות ההווה , כמלחמות : "... אלוקים אלוקים להישאר תקוע בתעלות קשר ריקות ולרחף , סתם כך ללא שליטה , חסר-כל " . אך יש בם גם התעמקות בהווה . כמו , למשל , בשיר "תתעוררו" , המזהיר מפני התמזרחות וערביזציה . בשיר זה נוקט המשורר בלשון מדוברת ומונמכת בזמן עתיד , עם דיבור חצי ערבי , כמו בביטוי "יא-איש"  למשל . השיר מתייחס לעבודת כפיים , לאמונה , ליושר ולהגיון בריא , וכולם בשם השם . " והוא יבשר ..." , ולא כאמנה חברתית :

"אלוקים לנו בינה , ידע , תרבות , מדע , שלום , עליונות ואת לבכם אותו רוצים אנחנו " .

האות כהוויה רוחנית

כאמור , זוהי שירה השואבת מן הקבלה מן החיזיון ומן העולמות העליונים .

מובהר כאן שאין מציאות ש אין לה שורש למעלה , וכן , כי האדם כלול בגופו , בנפשו ובנשמתו בכל העולמות . אורות הנשמה מוצגים כניצוצות של אור אלוהי , שחלקם נפלו בצד הרע ואנחנו צריכים להוציאם יום יום ולתקנם , עד בוא הגאולה . ודאי , יש כאן מקבלת האר"י הקדוש , שמספר בהקשר זה , שמחלתו של עם ישראל רפ"ח ניצוצות (288 ניצוצות ) שנפלו בצד ברע , ובשביל זה אנו מתפללים ומבקשים ? רופא כל חולי עמו ישראל .

כן נראה , שהמשורר מושפע מספר היצירה , לפיו האותיות העבריות הן מבחינת אבנים מהן נבנתה המציאות : מלה שלמה היא בבחינת בית , וכשם שאבנים בונות בית כן אותיות בונות תיבה . לפיכך האותיות כאן הן בעלות משמעות עמוקה וכל אחת מהן מרמזת על ביטויה , בצורתה ובחשבונה המספרי (הגימטרי) : את היופי המסתתר מאחורי אותיותיה ותיבותיה של לשון קודש אפשר להרגיש היטב בספר זה , כמו בשורות  :  והאותיות הן כסולם שראשו בשמים ורגליו מוצקות , נחות על אימא אדמה " .

אולם , נדמה , כי העיסוק בניצוצות שנישבו מונע מן המשורר התייחסות חיובית לאדם , שהרי , הוא מזכיר את האדם כ"אנוש" , במובן התנ"כי ? אדם שהוא נגד השם ועובד עבודה זרה . לפיכך , אפוא , מצטייר הישראלי כ " יא איש חתיכת סרח , סחבה מקפלת , דהוהה , ישראלי שכמוך " .

גם תפיסתו של המשורר על חורבן העולם , כפי שהיא באה לידי ביטוי בשירתו

היא מוגזמת . ואף כי לעתים מתמזגים כאן ערכים קיצוניים במושגי ביניים , עדיין

מרובות כאן האמירות החריפות , החריפות מדי .