שלמה שפירא
חלפו כעשרים שנה
חלפו כעשרים שנה
מזמן לא היה בי גשם עז
רציתי שוב לשמוע קריאתי להאישה.
ברד גשם קר קר קר עוד יותר קר אני לבד לבד
חום שלה חום שלי חם חם
אף פעם לא צמה בי ברגשות
העניקה לי כל הזמן חום-התמיד לתמיד.
אישה-אם כמו ציפור שיר
בשקט בשקט בקן
שרה ומשקיטה לבבות.
רחוקה רחוקה עד אין סוף
קרובה קרובה, במבול גשם שוב ושוב שירתה.
אני ליד פתח ביתה
דבר לא השתנה
אותו שער אותו שביל אותו מבנה אותן מזוזות
הכניסיני תחת כנפך
המשיכי להיות קן לשירת המותר
אולי מרגישים אתם שלא מתרחש שום שינוי בלבי.
21.11.2020
שיר יפיפה, שלמה
השבמחקמרגש, מבטא את הבדידות בכל מורכובותה, ה-"לבד" עם הפריווילגיה העצובה שלנו, שחיים לבד,
הולכים לישון, ומתאוורים לבד.
תודה
ב. אנה
21.11.2010, 9:29
מאד פיטי ונוגע ללב
השבמחקרחל הדר
21.11.2020, 8:54