שלמה שפירא: הרהורים אישיים ל- "נער האופניים" מאת "אלי עמיר" (פואד -אליאס-חלסצ'י) הוצאת "עם עובד", תשע"ט 2019

שלמה שפירא

הרהורים אישיים ל- "נער האופניים" מאת "אלי עמיר" (פואד -אליאס-חלסצ'י)

הוצאת "עם עובד", תשע"ט 2019

רבים היו מיהודי עיראק, שחיו ומתו בעיראק שביקשו להיקבר בארץ-ישראל, בירושלים.

כאן יש ילד שעלה לישראל בעלייה ההמונית-המעברתית ומנסה לחולל ניסים, למשל, בעזרת אופניים.

אופניים הם אמצעי נגישות לעצמך, לקרוביך, לאהוביך ולאנשי ממשלותייך.

בימים ההם, בזמן המעברות, אופניים שימשו אמצעי חשוב בחיבור ובתחבורה.

האופניים סגרו, למשל, מרחק פיזי ורגשי בין אוהבים. אצלי, למשל, אופניים כיכבו בחיזור בין נער מכיתה ח' לנערה מכתה ז' ובמקרה זה, הייתה נערה אשכנזייה.

אצל יהודי תוניסיה קראו חברי בשכונה לאופניים "צ'קלטה". ביקשתי צ'יקלטה מנער הגר בשכונתי והרכיבה עוררה ריר-שוקולדי בפי.

"נער האופניים" - נער רגיש שהרגיש שחי כתרנגול-חצר ויחד עם זאת רכב על אופניו כדי להוכיח לישראל כולה ובמיוחד לאשכנזיות שבה, שהוא ראוי להיקבר במותו בחלקת הקבר היצירתית-האשכנזית-המייסדת הצופה בנופה אל הכינרת.

כשהייתי בצבא, באחד המילואים שרתי באוהל את השיר "כנרת שלי" ואחד מן החיילים -לא אשכנזי- לקח אותי הצידה ובכעס אמר לי "הכינרת שלך אבל לא שלי".

נשאלת השאלה האם אהבתו של הסופר לארץ ישראל ובוניה היא יסודית ולא שאולה והיא ממוסדת בנפשו של הסופר?

אין שום ספק בכך - יש כאן אהבה מיוחדת ודרך לאהוב גם את העולה החלש והמסכן ולהעלותו בכל דרך אפילו עד השמיים. הכל פתוח לפניו וגם לא מאוחר.

ה - "אל-חזור" (רוחה-בלא רג'עה") היא אמתית וטוטלית. אמתית היא כי היא עיקשת בהוויה ו-טוטלית של "לעולם לא."

במציאות - איך שורד אדם שרוכב על אופניו בלי "רברס - אל חזור" וחי במעגליות-לוליאנית באין קץ? כשארץ ישראל הייתה ונשארת "חצרית". האם מפלגה היא לא חצר כמו חצרו של הרבי מלובביץ'?

ארוכה הדרך מאד מאד.

דבר אחד אני מרגיש בבטחה היום - "האשכנזיות" עברה מן "הפזילה" אל "הפאזל" ובדקדקנותו של סופר כמו "אלי עמיר" גם אהבה שאולה תהפוך קבע בקיבוע בריבוע.

נחשוב כולנו שעברנו טוטלוס" ובעזרת שיקום  האופניים ל-"רולס-רויס" עשינו ונעשה ונצליח.

******

ב- "תרבות וספרות" בעיתון הארץ מיום 1.3.2019 היתה כתבה על הספר מאת - "נורית גוברין" וכותרת הכתבה: "הוא יהיה בגדאדי בביתו ובן המערב בצאתו" :

ספר עצוב ומהנה כאחד, זהו ספר מכמיר לב, ובעיקר נועז ואמיץ...האפופיאה של קליטת יהודי עיראק כחלק מהסיפור הקולקטיבי של העליות לארץ יכולה להיכתב רק על ידי מי שחווה מבשרו חוויה זו. היה מריך לעבור זמן עד שהחוויה הצטללה ונוצר המרווח האמנותי הנחוץ לאפשר את עיבודה ליצירת אמנות.     האיזון מושג באמצעות הקשבה גם ל"צד השני", להיכרות קרובה עם מצבה של ישראל בשנותיה הראשונות, להבנת קשייה ויכולותיה הדלות, בד בבד עם המאמצים של הקולטים לקלוט. אין כאן שני מחנות של טובים ורעים, אם כי בכל צד יש אנשים טובים ואנשים פחות טובים, הגונים וצבועים. הביקורת מוטחת לכל הצדדים...שינוי שמו של המחבר מעיד על הדרך שעבר גיבור הספר מעולם לעולם. האוטוביוגרפי השפיע על הבדיוני וניזון ממנו, ושניהם מוכתבים יחד לרומאן מרתק.

8.03.2019

תגובות לאחר פרסום הקטע:
1. התייחסות מעניינת. בהצלחה לספר.
    אסתר ר.
2. מא שאללה עליכ עזיזי,

    איזו אסוציאציות ! רק משורר לב כמוך יכול להרכיב  מסבחה כזאת. 

    כל הכבוד יקירי וידידי. 

    יכירו אותנו דרך השירה והספרות...

    אלי
3. מעניין וכתוב יפה מאד
   לימור ו- מ.
4.נהדר כתבת
יעקב י.
5. "בכיוון הרוח פרסם מאמר זה בהסכמתי.