יום שלישי, 4 ביולי 2017

שלמה שפירא: הביאנלה הים-תיכונית / שיר

שלמה שפירא

הביאנלה הים-תיכונית

איך לחשוב רחוק רחוק כדי להגיע אל השלום?
נעזוב, לרגע, את יניקת חלב-אֵם ואת הכשרות.
הפעם - הביאנלה הים-תיכונית היא מטחנה מחשבתית אמנותית אצל אטליז טבעוני המבקש להימנע מטיפות דם ולשלב טיפות שמן בטיפות מֵי-גשם, תוך חגיגת-יין ממליחה תקווה לשלום מן הנשמה.
כולנו כל-כך מבקשים שלום ואין שלום
ואין שלום בגופנו בנפשנו ובנשמתנו.
אך עיקשת אמנות התקווה - למלא 
אולמות מאנשי אומות-אומנות-התקווה.
ולעצם העניין - כן חשוב ומאד חשוב השׂיח - אם עוין או לבבי   
                     ולא רק אם תבואו תתרשמו ותתפעלו מן האומנות                                                               והחומוס אצל אבו-שוכּרי.
יא-ג'אמאעאת-אססאלאם, אססאלאם הוא אמנות-החיים לחיות יחדיו ורצוי עִם כבוד-הדדי.
                                אססלאם עלייכום!

4.07.2017

  

תגובה 1:

  1. שלמה שפירא
    מן המוסף לשבת, "ידיעות אחרונות", 30.06.2017, כתבתה של יפעת ארליך והכותרת "פחחות וצבע",
    בביאנלה הים-תיכונית בעמק סכנין התכוונה להיות מפגן של שלום ושבירת מוסכמות: באתרים מפתיעים - בהם מוסך, אטליז, ואפילו מסגד - נתלו יצירות מרחבי העולם, גם ממדינות אויבות...
    ..."אטליז טבעוני" זו אולי גם הכותרת האבסורדית שניתן להעניק לפרויקט הביאנלה כולו, שלא חושש לבתר את הבשר החי, אך מחבר בין קצוות וניגודים...

    השבמחק

תודה רבה!