שלמה שפירא
הייתכן פציפיזם - אי שימוש בכוח - כאמצעי - בסכסוך הלאומי בדרך ל- "שלום-אמת" בינינו לבין הפלסטינים?
תמיד היו וצצו, יהיו ויצוצו איזה "חמאס"-ים בשטח וידחה/ו את הפוליטיקה ואפילו את התרבות בהקשר-הדרך לשלום.
זה כמעט מאה שנה, התפיסה הרעיונית שמבוססת על הומניות, רוחניות ופילוסופיה כדי להגיע אל השלום נמצאת בתוכנו, אך אובדת-עצות לנוכח המציאות הקונקרטית-מציאותית-קיומית בשׂדה-השלום.
גם עקיבא אלדר בגיבויו של עיתון "הארץ" ואחרים לא יביאו לשינוי המיוחל שהגו בו הרבה פילוסופים ואנשי רוח בתוכנו, כמו: ברגמן הוגו, ולטש רוברט, סימון ארנסט, שלום גרשם, אורי אבנרי ועוד רבים אחרים. אפילו משה שרת המדינאי, שהתקרב במשהו רעיוני-קונקרטי נדחה בשאט נפש על-ידי מפלגתו - המפלגה הגדולה אז - מפא"י.
"החמאסיות" ובעיקר היא - היא שחותרת בשטח לצד ישראלים ופלסטינים כאחד וחיינו המשותפים - באמת באמת - קשים מנשׂוא!
מי לא היה רוצה בשלום? אין ישראלי שלא רוצה בשלום!
העובדות בשטח - כנראה - הן אך ורק הן יכתיבו את השלום.
27.06.2014
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!