שלמה שפירא
על הנאיביות באהבה
פעם - הנאיביות באהבה הייתה מומחשת אצל בני-נוער כך:
חברה אחת מספסל הלימודים בבית הספר העממי
הייתה קוטפת באחת ההפסקות פרח ממשפחת המורכבים מחצר בית-הספר
ובתוך חברותיה הקרובות הייתה תולשת עלה-כותרת אחד ואומרת - "אוהב"
לאחר-מכן תולשת עלה-כותרת שני ואומרת - "לא אוהב"
ואם נישאר העלה האחרון בסימן "אוהב"
הייתה מזנקת אל-על ובליבה היה סימן-עידוד בטוח לפגוש אוהב היום.
19.06.2016
על הנאיביות באהבה
פעם - הנאיביות באהבה הייתה מומחשת אצל בני-נוער כך:
חברה אחת מספסל הלימודים בבית הספר העממי
הייתה קוטפת באחת ההפסקות פרח ממשפחת המורכבים מחצר בית-הספר
ובתוך חברותיה הקרובות הייתה תולשת עלה-כותרת אחד ואומרת - "אוהב"
לאחר-מכן תולשת עלה-כותרת שני ואומרת - "לא אוהב"
ואם נישאר העלה האחרון בסימן "אוהב"
הייתה מזנקת אל-על ובליבה היה סימן-עידוד בטוח לפגוש אוהב היום.
19.06.2016
20.06.2016
השבמחקתודה שלמה שאתה מעורר בי זיכרונות נהדרים של נעורים בתקופה נאיבית שלא קימת יותר.
טוב שחווינו זאת . שדות פרחי הבר היו בכל גינה ליד הבית. כילידת חיפה בכל פינת רחוב צמחו פרחים.
איפה תמצא היום נערה שדה עם חרציות בהרצליה? על כל השדות בנויים מגדלי בטון . ממול ביתה של בתי ברחוב אוריאל אופק לפני חמש שנים היה שדה בור עם פרחי בר שדרכו לימדתי את נכדתי על פרחי הבר שצמחו בו במשך עונות השנה. אפילו קניתי לה את מדריך הפרחים הארצי . והנה עברו חמש שנים , שיטחו את השדה הפורח "וצמחו" ארבעה בנינים במתחם בטון . איפה תקטוף נערה פרח .....
...."הייתה מזנקת אל-על ובליבה היה סימן-עידוד בטוח לפגוש אוהב היום."
טוב שנשאר הניגון בלב
ערב טוב
רנה