שלמה שפירא
החיים בישלו בישול ארוך מאוד
כל חיי נסיתי לאכול בעצמי כי אחרת עמדו בתור לאכול אותי (במשפחה ובעבודה...)
בעיראק - מזל האח היה קשור למזל האחות. קודם - האחות תקים משפחהה ואחר כך האח מקים משפחה. "האחות הגדולה" במשפחה היתה כמו אימא. על פיה גם יישק דבר. ובחיים הקשים שבישלו אותי בישול ארוך מאוד, אחותי הגדולה היתה הפנס שהאיר אותי.
נסיתי לחיות ולאכול בעצמי - אחרת יעמדו בתור לאכול אותי. כך או כך הערכתי מכל בני משפחתי את אחותי הגדולה - היא הבינה אותי כאשר כל בני המשפחה לא הבינו אותי. שרתי תמיד בלבי "אוחתי אלכוברה מה אחסנהה..." (היה קיים שיר כזה) - "אחותי הגדולה כמה טובה היא..."
הבוקר שלחה לי ידידה, שהיא גם ממשפחתי שהתרחבה, התייחסות מ- "היסטוריה להמונים" ושם נכתב: " בבריטניה נמצא מאובן של איכתי-זאור גדול ושלם באורך כעשרה מטרים, היה כנראה זוחל ימי גדול מאז והוא בן 180 מיליון שנה...איכתיוזאורים היו בראש שרשרת המזון של תקופת היורה".
בתהייתי קשרתי את "איכתי" ל- "איכתיוזאוור" - איכתי חביבתי . בעיראק - מזלו של אח להתחתן, היה קשור שקודם כל אחותיו יתחתנו ולי אצה הדרך להתחתן ובני משפחתי התנגדו ועברתי מספר שנים קשות בחיק משפחתי ורק אחותי הגדולה הבינה שזה רצוני ורציני ולא ארפה וביקשה מכולם לא להתנגד ולזרום עם רצוני.
בשנים האחרונות קשה לי לבקר ולהתפלל ליד קברי משפחה. באחד הביקורים בבית-עלמין תהיתי על - "מה כל האבנים הקטנות על הקברים שמניחים אותם - אשכנזים משאירים אותם על הקבר ועיראקים מסלקים אותם לאחר ההתייחדות עם המת בקבר - אמי היתה אומרת שאם האבנים יישארו, נשמת המת לא תוכל לשוב למרומים ואולי (אני חושב) גם לים היורה שביורה העמוקה מאוד בתוך ליבת לב האדמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!