"מימיקה" - דרכה מן ה- "מימי"
לפני כמה ימים - "דוד דביר" ב- "רוקדים עם כוכבים", שוב הפתיע אותי בהצביעו על זוג שרקד באומרו: " המימיקה נהדרת".
אהבתי זאת - שהדגיש עד כמה חשובה הבעת רגשות ומחשבות בתנועות הפנים והגוף. זה הזכיר לי את בן דודי בבגדד, צעיר ממני בכמה שנים והוא בן שלוש-ארבע שנים ואמו יושבת בחברותה של בני משפחה ומכרים - מגיע לאמו ומבקש "מימי" ויונק חלב משדיה. "משה סטבסקי" בספרו "הכפר הערבי" כותב "יניקתו של הילד בבית הפלח נמשכת זמן רב, לעתים היא נמשכת עד גיל חמש ושש. חלב אם מוסיף חוזקה וכוח ומחזק את העצמות". ד"ר א. מנסבך בישראל המנדטורית ציין, בין השאר, "...שאצל יוצאי המזרח מיניקה האם את תינוקה עד לשנה השלישית לחייו." בארץ-ישראל הייתה אסכולה די חזקה שנמנו עליה רופאים, אחיות, אחיות-טיפות-חלב ונשות בריאות הציבור שניסתה לעודד את האמהות במעברות להמשיך ולהניק. במאי 1953 כתב ד"ר ר. קוכמן על ערך ההנקה במעברות ובאוגוסט 1960 כתבה פיליס פלגי אנתרופולוגית ממשרד הבריאות על השינויים המתרחשים אצל העדות השונות בישראל ועל האספקטים האנתרופולגיים של בעיית התזונה של התינוק.
עכשיו תבינו למה חשוב "דוד דביר" באומרו "המימיקה נהדרת". כולנו רוצים בריאות והדר!
"מימי" - מלה ששמעתי אותה הרבה וידוע בספרות: יש הבדל בין חלב אם המופק בתחילת זרם ההנקה לזה שבסופו. "מימי" הוא החלק הראשון של זרם ההנקה, שמכיל בעיקר סוכרים ופחות שומנים ומספק לתינוק את האנרגיה הראשונית שהוא זקוק לה, גם מעודד את ייצור החלב בשדיים. והוא דומה למנת מרק בפתיחת ארוחה.
"מימי" הוא גם שם של אישה - ב- 28.03.2025 שלחה לי "מימי" הודעה לוואטסאפ שלי ואני לא מכיר אותה "בקרוב יש ירי טילים".
"שדיים" בחלום - ערגה לשליחות טבעית (מן הטבע).
שיחה שקיימתי עם אמי רימה ב-23/7/1984 בקשר להריון, לידה והנקת תינוק עד גיל שנה בבגדד
השבמחק"כשאשה נכנסת להריון וזה מדובר בילד-בכור, חובה על הורי האשה להביא לה מגש-גדול של שקדים וסוכר טחון וצלחת "נומי-בצרה"="לימון של בצרה"כדי שתכין תה ממנו שלא תקיא. גם היו מכבדים אותה בבגד כלשהו. זאת עושים כדי להשביע את בית בעלה(=הורי בעלה). כשמגיעה לחודש התשיעי, הוריה יכבדו אותה בתרנגול ותרנגולת "מבושלים" ויביאו לה גם מיץ=שארבת. גם מזמינים את שני הצדדים-צד האשה וצד הבעל - וצד האשה מראים להורי הגבר את ה-" ג'האז" המיועד לילד שיוולד. וכשנולד התינוק מביאים הורי האשה "ג'ניג'יל מזהב" ושתי "עפצות", ומביאים גם דברי מתיקה. בפורים- מביאים הורי האשה מתנת-פורים שכוללת בין השאר-"כוס לקידוש מכסף" ודברי מתיקה."
"לילד שנולד היו נותנים "מי-סוכר בהיר" ו" מי-ב"נאפשה". בימים הראשונים עד שיופיע חלב בשדי האם וזה קורה בעיקר ביום הששי ללידתה ואז יש חלב, ואז היולדת מרגישה "תנגאיי"="כד=מלוא כד חלב" בשדיה. ועד ליום הששי,בערך, אחותה, קרובת-משפחה או אשה זרה מניקה את התינוק. היו נשים שהציעו עצמן לשם כך, ה-"דאיי".למשל. ה"דאיי" היתה בעצם מיניקת שידעה להרגיע את התינוק וידעה גם איך לפתוח את פיו של התינוק שירצה לינוק מהשד. שכרה של ה"דאיי" היה מתנה ולפעמים, כמו "תרנגולת לכיפור". אמי זוכרת ששני בני-דודים שלי, סבתי שגם היא היתה מניקה, הניקה אותם. אני, למשל, הניקה אותי,בין השאר, גם גיסתה של אמי. אם התינוק מניקה אותו כשנה ולפעמים יותר , גם כי בזמן ההנקה, האשה לא מקבלת את מחזורה. יש תינוקות שסבלו ממתן חלב פרה. וסבי יוסף,למשל, היה הולך ברגל כדי להביא "קופסת אבקת חלב" מממשפחה של ידידים עשירים שהשיגו קופסאות חלב לתינוק. כמה פעמים היו שלשולים אצל תינוקות, וזה קרה בזמן ששינו להם את "האוכל". אחת הדודות שלי נולדה רזה מאד ושתתה אבקת חלב מקופסה והשמינה ובביתה שמחו והיו קוראים לה בקול רם "עומר,עומר", כי תינוק השכנים היה שמן להורים מוסלמים וקראו לו בשם "עומר". (כמובן מיד) היה חשש שהשכנים ישמעו, והפסיקו את הבדיחה הזאת, כדי שלא יהיה סכסוך עמם. בסביבת שלושה חדשים לאחר לידת התינוק היו מתחילים לתת לו לטעום טעימה פה וטעימה שם. זה יכול להיות מרק, ריבה, דבש, שמנת ולאט לאט עוברים לתת לו מלוא הכפית ולאחר מלוא הכף. אמי זוכרת, שאבי-סבי רחמים התחיל ל"הטעים" תינוק אחרי ברית מילה. בגיל כארבעה חדשים נותנים לתינוק דייסה דלילה של אורז בחלב ולאט לאט מוסיפים לו דברים נוספים וממשיכים לתת לו מנה אחת ליום מ- "אבקת חלב" במידה ויש ולנו היה כי סבי, אבא של אמי היה רוקח וגם היה לו בית-מרקחת.
שלמה שפירא
השבמחקארץ יונקת זבת חלב ודבש
הערב צפיתי בערוץ i24 בין השעות 16:00-17:00. התראיינו מרואיינים על המצב הביטחוני בישראל - אחד מרצה יהודי באוניברסיטה באחת מארצות אירופה, שני - היה סא"ל בצה"ל. בחדרי ראיונותיהם תמונות שונות על קיר של "תינוק יונק משדיים של אישה". קשה היה לבחון אם התינוק בכה לפני שהושיטו לו שד.
יום שבת, 29 במרץ 2025