שלמה שפירא
"דן בניה סרי" - "ציפורי צל" הוצאת "כתר", 1988, הדפסה תשיעית 1988.
בספר הקדשה: "לעילוי נשמת אמי הצדקת בתיה בת לאה.
תוכן: אלף נשותיו של סימן-טוב, חייה ומותה של רג'ינה מנסורה, אימא כובשת מלפפונים, היום שבו סגרו את קולנוע "סטודיו".
אלף נשותיו של נפתלי סימן-טוב - מעמוד 9 עד 78 : לא היו ימים יפים יותר לפלורה מאותם ימים שבישרו אותה בנפתלי, לא שנתאוותה, חס ושלום, על בחורים, ואף אותן מחשבות מגונות הממלאות לבן של נשים אחרות לא הפריעו אותה כהוא זה מסדר יומה, אך בשעה שבא לה מפיו של ארוג'אס השדכן שאישה נאה כמותה, בת כ"ד שנים למניין הבריאה, אי אפשר לה מן התורה שתהיה פנויה, מיד התמלאה שמחה על גואלה, ויחד עם אמה גמרו בדעה צלולה שצריך אותו עניין שיענו אחריו אמן..."איך אפשר שנוציא אותה כביום היוולדה"...ישב מול השדכן, וכמותו החל אף הוא מנמנם. דברים רבים ידע בחייו, ועניין זה בפלורה, אף שהיה מן החשובים שבהם, לא המריצו להוציא מים מן הסלע. בן מ"ד שנים וכבר נודע בקרב הבריות אלמן נכבד מאוד. שתי נשים נשא בחייו, ושתיהן, רחמנא לצלן, מתו עליו קודם לידתן. הראשונה, מרסלה, דומה היה מלכתחילה שנבחנית היא, ואף שלא מצאו עליה הרופאים כלום, שמו הבריות לבם לאותו שיעול טרדני שדבק בה מיום שנולדה...ראו האנשים בהסתלקותה רמז מן השמים, או כדרך שהיה נפתלי אומר עליה : "כול היה טוב בה, במרסלה, חוץ מאותו תיקון חצות". לא כן עלה בגורל אישתו השנייה. זו נודעה בבריאותה המופלגת ובאבריה הגדולים, שאילו אך ביקש, יכול היה בן-ציון הגבאי להעמיד עליהם בבטחה את כיסא הנימולים, ולא כיסא בלבד, שולחן ערוך גם כן, יין וכוסות, צלחות ומינים של בוטנים. כרס מבשילה לתפארת, ונעליה הפלאיות גם הן. מי חכם וידע את מצולתן. עמוקות אף ממקורה של חסידה. כל-כך, שאילו, חלילה, לאחת מהן פרתו של אלקוצר, סנהדרין גדולה לא הייתה פודה אותה מקרקעיתה, לפיכך לא היה ספק בלב איש שאף את זו מצא נפתלי בתולה. אלא שגם בלפוריה זו לא האריכה ימים מצרתה. בוקר אחד קמה ממיטתה, אך שלא כדרכה התלוננה על בטנה...דרכה של האישה "אינך צריך לדאוג", ..."ככה הן כולן, עצלות, מפונקות. ופעמים, אלוהים ישמור, יותר גרועות מהאשכנזיות, רק אוכלות".ועוד הוסיפה מרת שמחיוף בנימה נמרצת, שלפחות עתה לא יבוא עליה בשנתה. משחזר נפתלי לביתו, מחזיק בידו אותם גבעולים בשביל להכין לה תה, כבר שכבה אישתו מוטלת על הרצפה ושתי עיניה קרועות לרווחה. אלמלא הריר שזב על סנטרה היה מאמין ששוב נרדמה. עתה מהרהר בזו השלישית, החל מתמלא דאגה מרובה, שמא מזל ביש מכלה את נשותיו, או נורא מזה, זרעו נושא מין ארס פתנים המייבש את דמן.... חנותו של נפתלי, ככל שרבות כמותה בירושלים, אינה ממין אותן חנויות המוציאות את בעליהן בקיצור ימים ושנים מן העולם, אדרבא, לאיש זר המזדמן הלום אינה מראה כלל פרצופו של מקום. דומה היא, בקצתה, לסדק צר שנבעה בכתליו של בית מדרש, או כמחילה, למין מנהרה קטנה שכרה לעצמו איזה עכבר בשגגה. כך הוא המקום וכך הם בעליו, שמחים בחלקם, יושב כל יומו על כיסא הקש בפתח חנותו...החנות עצמה אף היא אינה עניין למזמורי משוררים. מעט מיני סדקית, פכים קטנים של פרפומריה, ומדעה שנשא את השלישית אף הוסיף, בשמץ זלזול, אבקות פנים ומשחות לפרצופן של נשים...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!