שלמה שפירא
"העוקץ" ל- "רוברט ווברקה" / רומן מתח, תרגם לעברית: אליעזר כרמי, הוצאת ספרים "יהושע אורנשטיין -יבנה", 1974
ספר מתח על פעולה חסרת תקדים לרמות את המאפיה ולהישאר בחיים. סיפורם של הנרי גונדורף המסתתר מה- אפביאי וגוהני הוקר המחפש שוב דרך למעשי הנוכלות שלו כדי לפרוע חשבון ולנקום באחד מאילי עולם הפשע המאורגן ובכוחות משותפים יוצאים למבצע מסוכן. על פי החוק האמריקאי, פושע חמור שגבר נידון פעמיים על ידי בית המשפט ונתפס, חוזר לסורו בשלישית - יישלח למאסר-עולם כדין חסר-תקנה
התוכן: חלק ראשון - שיקאגן 1936. חלק שני - המתכונת. חלק שלישי - הקרס. חלק רביעי - המעשיה, חלק חמשי - החסימה, חלק ששי - העקיצה, גם על נוכלות כמקצוע, גם על סלנג מקצועי בנוכלות.
עמוד 213 : מ- סלנג הנוכלות: "התנדף" - הסתלק, ברח. "להלביש" - להערים בתעלול מחוכם על הזולת. "להתלבש" - לכפות את רצונך על זולתך, להכריח, לתפוס, להטריד. "גילה" - ביצע גניבה, מעשה-כיוס, או כל תעלול-אונאה אחר. "להתקפל" - להסתלק, לסגת, למשוך את היד מרעיון או מעשה. "קרס" - מעשה הפיתוי ההתחלתי המגרה את קורבן-האונאה להצטרף לרעיון כלשהו. "מתחסל" - מתאהד, נהרג. "גדולים" - כינוי לשטרי-כסף בני אלף דולרים כל אחד. "עקיצה" - רגע השיא בתעלול-אונאה, פיסגתו של מיבצע-נוכלות, השלב בו נפרד הקורבן מעל ממונו. לעקוץ - להוליא את הכסף מידי הקורבן המרומה. "לגרוף" - להרוויח כסף, לגנוב. "נוגסים" - לוקחים במרמה, סוחטים, מקבלים חלק. "מאורה" - כינוי לכל מיבנה, חדר מגורים, מסעדה, מועדון. "מיזללה" - בית-אוכל זול, מסעדה עממית. "חמישיה" - כינוי לשטר של חמשה דולרים. "עשיריה" - כינוי לשטר של עשרה דולרים. "סתום" - קהה חושים, בעל מחשבה מוגבלת, נעדר שנינות. "ירקרקים" - כסף מזומן בדולרים יחידים. "הרימו" - גנבו, הוציאו במרמה, אסרו, פגעו לרעה. "חלבו" - גבו דמי-שוחד, קיבלו בדרך אונאה, סחטו. "לעבוד" - לרמות, להוליך שולל, לשטות בזולת. "נתפסו-בשלישית" - רמז לפושעים מועדים, "כפתורים" - אנשי משטרה, בלשים. "משתלף" - מתחמק, בורח, מושך-ידו מעיסקה. "נתח" - חלקו של שותף-למעשה, הסכום המגיע לו מתוך שלל-הפשע. "מאורגן" - כל מה ששייך לארגוני הפשע ועיקר הכוונה - המאפיה. למחוק - לרצוח, להוציא להורג. "מחיקה" - הריגה, רצח. "ניירות" - כינוי לניירות-ערך, מניות, שטרי-כסף, שלל-הפשע. "מרובע" - ממוסד, חסר חוש-דמיון, שאינו מבין תמריצים וערמומיות. "מרשרשים" - כסף מזומן. "מקרר" - בית-הכלא.
מ- עמוד 134 : "מדוע לא סיפרת לי עד כה על אודות שניידר?" שאל גונדורף, שעה שבילי שטפה את הפצע בלחיו, במים ובמטלית-תחבושת שבידה. "חשבתי שהצלחתי להתנער ממנו," הפטיר הוקר במשיכת כתף. "ובכן, אחרי שאיבדת אותו - - מצאת אותו מחדש," אמר הנוכל הזקן ברוגזה, "ובמוקדם או במאוחר ניאלץ לעשות משהו בנידון." "איי, הוא סתם סחטן זול. במשך שנים רדף אחרי לותר ואחרי, תפס אותנו בפינות-רחוב וניער את המרשרשים מכיסינו." "כמה הוא דורש?" "שלושה גדולים." גונדורף נהם בשאט-נפש: " זה נקרא אצלך 'סתם סחטן זול'? " "אל תדאג," חייך אליו ג'והני, "אני אקפיד להתרחק מהשטח שלו. השפשןף שהיה לי היום יספיק להזכיר לי שלא להראות את פרצופי." גונדורף הניע בראשו, מהורהר, ואמר: "נראה מה לעשות -- --" ואז נאנח עמוקות ושינה את הנושא: "טוב. ספר לי עכשיו איך הלך לך עם לוניגן, אה?"
*** קיד טוויסט וג'. ג'. סינגלטון החנו את המשאית מול הכניסה הראשית של מרכז-המיברקה. השעה היתה - עשרים לפני ארבע. טוויסט ישב אל ההגה. מעל לחליפת איש-העסקים ההדורה שלו לבש עכשיו סרבל-צבעים שכיסה לגמרי את בגדיו המשובחים. הסרבל והכומתה שלראשו היו מרובבים בגוונים שונים של צבעי-שמן. סינגלטון היה לבוש כמוהו, ... ואילו על דפנות המשאית התנוססו המלים: האחים קלייטון, קבלני צבע ושיפוץ. עסקיהם של האחים קלייטון היו חלשים במקצת, בשבועות האחרונים. אי לכך שמחו שניהם כמוצאי שלל רב כשהוצעו להם שלושים דולרים אשר תמורתם היה עליהם, בסך הכל, להשאיל לשני הנוכלים את המשאית על ציודה ואבזריה - למשך שלוש שעות, בערך...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!