שלמה שפירא: "יעקב שטיינברג" ילקוט סיפורים, הוצאת "יחדיו" בשיתוף עם אגודת הסופרים העברים בישראל - ליקט והוסיף מביא והסברים - גרשון שקד. ספרותנו ממשילה עצמה את משל האדם הדופק בלילה על בית המשפחה ואין עונה לו כי כולם נרדמים על משכבותיהם ללא הקיץ"

שלמה שפירא

"יעקב שטיינברג" ילקוט סיפורים, הוצאת "יחדיו" בשיתוף עם אגודת הסופרים העברים בישראל - ליקט והוסיף מביא והסברים - גרשון שקד. וזאת במסגרת "מבחר ספרותנו לעם ע"ש דוד שמעוני. תשכ"ו. (הדפסה שמונה עשרה, נובמבר 1993). "מימי המשוררים הספרדים, או מימי רמח"ל ועד ימינו - ממשילה אל עצמה ספרותנו היפה את משל האדם הדופק בלילה על בית המשפחה ואין עונה לו כי כולם נרדמים על משכבותיהם ללא הקיץ"...

תוכן: מבוא, בת הרב, בין לבני הכסף, העיורת, בת ישראל, מות הזקנה, הסברים ביבליוגרפיה.

יעקב שטיינברג נולד בשנת 1887 בשדה-לבן שבאוקראינה. בן י"ד בא לרודסה והיה מבאי ביתו של ח.נ.ביאליק. שירו הראשון נדפס בשנת תרס"ג (כשהיה בן חמש-עשרה). בשנה ההיא עבר מאודיסה לוארשה והשתתך שם בעיתונות העברית והיידית. לאחר שהיה בקיוב יצא לשוייץ ולמד בברן ובלוזאן. משם חזר לוארשה ונכנס למערכת העיתון היידי "דער פריינד". בשנת 1914 עלה לארץ ישראל והשתתף ה- "הפועל הצעיר" וב- "מולדת". לאחר מלחמת העולם הראשונה יצא לברלין וחזר ארצה בשנת 1925. השתתף בעיק ב- "דבר" ומשנת 1942 מעורכי הירחון "מאזנים". נפטר בשנת 1947...עיקר המוניטין שלו בעברית יצא לו כמשורר ובעל מסות...כתב גם מחזות, גם סיפורים...לפי מקומו בתולדות הספרות יעקב שטיינבר הוא בן לוייתם של פיכמן, שניאור ושמעוני - בשירה, ושל גנסין, שופמן וברקוביץ - בסיפור.

הסיפורים הראשונים: "בת הרב", "בין ליבני הכסף", ו"בת ישראל" הם סיפורי אהבה, שבמרכזם עומדים היחסים שבין נשים טהורות ונוגות לבין גברים מגושמים, שאינם יורדים לסוף נשמותיהן האנינות. "בת הרב" - סיפור חברתי...על יחסים בין גבר לאישה שמתפתחים כשהאישה כבר ב- "יגעת-נפש" - מתמסרת לו, הרה לו ומתאבדת. נמצא שהסיפור אינו אלא מין מיזוג של עלילה  שיגרתית על הנערה התרה לזנונים, הנהרסת בגלל האטימות הרגשיתשל "סביבתה למצבה הנפשי. תיאור הגורל הלא-אישי ההיסטורי תוך גילוי הסתירות ההכרחיות במימושה האנושי של טראגדיה תרבותית תוך גילוי הסתירות שנתהוו בהתפתחותה התרבותית של היהדות המודרנית. שטיינברג נוטה להציב את החויה הרגשית הטרגית לצד הבנאלי- בדרך זו מתמעט הביטוי הטרגי הישיר ומתעצם כוחו הפנימי...הפניית הקורא מעיקר העניין לפן משנ הוא קו אופייני לשטיינברג...   בעיצוב המשפט מתגלה עיקר כוחו של שטיינברג. כוח הדימוי מתגלה בתקיד שממלא הדימוי משמש תחליף לעיצוב האינטרוסקטיבי. במקום להיכנס לפני ולפנים של נשמות-גיבוריו ולפרט פירוט פסיכולוגי פרוזאי, הוא ממצה מצבים נפשיים מורכבים באמצעות הלשון המיטפורית, כמע המכיל את המרובה...

עד כאן נידונו סיפורים, שעיצובם הפיוטי הוא המייחד את נושאיהם. מכאן ואילך נדון בסיפורים המפתיעים גם בעצם בחירת הנושא. מעטים בספרות העברית הסופרים שטיפלו בהעמקה רבה כל כך בחויית היסוד של האדם מול המות, כיעקב שטיינברג. חויה זאת הגיעה לידי ביטוי עז, עד שהיא מציינת את ישותו ואת דרך קיומו של האדם כיצור "מפחד תמיד"...

...ליבני-כסף? מה פירושם? ...אלה ה עצי-לבנה בלתי שכיחים ביותר, שעליהם עין ירוק אפלולי להם מצד אחד ועין הבסף החיור - מהצד השני. יש דברמה מוזר ומושך בעצים כאלה, הם משרים מסביבם אור וצל בבת אחת...    - תובילני שמה, מחר בבוקר? - תקע לי כף, רחימאי!...ושם אביאך אל נערה אשר עין לא ראתה כמוה ! עצלנית ויפהפיה, שתקנית - היא אוהבת רק להקשיב! -- ונבונה בכלל - נערה בלתי רגילה...