לכסיקון לתודעה יהודית - אישים וספרים, הוצאת "מסדה" 1971, תשל"א (הדפסה שלישית 1975). מופיע ביוזמת משרד החינוך והתרבות/המרכז לטיפוח התודעה היהודית. (זה לכסיקון שנעדרים בו אישים ויוצרים ידועים מארצות המזרח).
בארבעה ספרים : הווי ומנהגים, אישים וספרים, ציונות ישוב ומדינה, מאורעות וגילויים בתולדות עמנו.
בודקו, יוסף : (פלונסק, פולין, תרמ"ח/1888 - ירושלים, ת"ש/1940). צייר וגראפיקאי, למד בבית הספר לאמנות בווילנה ובעיקר בברלין (תלמידו של ח.א.שטרוק). בתחום הציור והגרפיקה חתר לקראת סגנון יהודי מקורי ומכאן גם זיקתו לציונות ועיטוריו ליצירות ביאליק, י.ל.פרץ, שלום עליכם, ש. אש ועוד. עלה לארץ ב-1933 ומ-1935 מנהלו של "בצלאל החדש". החיה בציוריו ובעיטוריו סמלים יהודיים מרובים, שהיו גנוזים עד ימיו ועל ידי כך נטה גשר מהעבר להווה. אף הצטיינו עיטוריו לתווי-ספר ("אכס-ליבריס). בקטלוג לתערוכת-זכרון שלו (1940) מצוייה רשימת יצירותיו משנות 1911-1940 (239) במספר, בצירוף דברי הערכה עליו מאת מ. נרקיס וק. שוורץ.
"התקוה - ההימנון הלאומי" שחובר בידי המשורר נפתלי הירץ אימבר מ- זלוטשוב, גליציה, תרי"ז 1856-ניו יורק, תר"ע/1909.
טיפוס בוהמי, שכל ימי חייו-נוד בגליציה, רומניה, ארץ-ישראל, אנגליה ולבסוף בארצות הברית. פירסם שיריו במשך עשרות בשנים ויצאו בכמה אסופות ("ברקאי", "ברקאי החדש","ברקאי השלישי" ועוד. אולם איננו יודעים בוודאות עד היום מתי כתב אימבר את "התקוה" (שמו המקורי "תקוותנו") של התנועה הציונית ב- "התקווה" והיכן - אם ביאסי שברומניה ואם בירושלים. מכל מקום נתחבר כנראה ב- 1878 ביאסי. שינויים מרובים חלו במשך השנים בטכסט של השיר, החל בשינוי השם וכלה בבית "לשוב לארץ אבותינו וכו", שנשתנה בארץ. שינויים אלה עוררו לא מעט התנגדות בשל אי ההתאמה והמלאכותיות שבהם. אולם לא ניתן עוד לשנות. החלו לשיר את "התקוה" בארץ כבר בראשית שנות התשעים למאה ה-19 והובא לחו"ל על ידי בני הישוב. אולם שנים עברו עד שהוכר השיר על ידי ההסתדרות הציונית כהמנונה, אף ששרו אותו בסיומם של הקונגרסים הציוניים. ההכרה "הרשמית" של התנועה הציונית ב"התקווה" כהמנונה באה רק בקונגרס הי"ח (1933). אף מדינת ישראל עדיין לא אישרה רשמית את ההימנון. לא פחות מביכה היא הנעימה של "התקוה" . יש שראו בה הדי צלילים שהיו שגורים בפיהם של איכרי מולדאביה ויש שראו בה את המוטיב העיקרי בקומפוזיציה של סמיטאנה והיו שהבחינו בה תפילה של יהודי ספרד. מכל מקום אף בעיה לא נפתרה עד היום. אף במילודיה חלו שינויים במשך השנים. במשך שנים רבות נשמעו הצעות להחליף את "התקווה" בהימנון אחר, אולם כל ההצעות לא יכלו לדחוק את "התקוה" מהמקום אותו תפסה בדורות האחרונים בעם היהודי בעולם, לרבות חללי השואה, שלפני קיצם היתה שירת "התקוה" בפיהם. ספר על "התקוה" הוציא מנשה רבינה 1968.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!