שלמה שפירא
מוטי גלעדי - השבוע בראיון עמו עם בתו על הופעותיו הדגיש שביידיש לא אומרים "נאחס" אלא "נאאחיס - Naches, כאשר מלה זאת בערבית - נאחס, מנחוס - מובנם - מזל רע, חוסר מזל, גורם אסונות - הפכה ביידיש מלה שמחה עם בערה פנימית לאהבה.
יש חוקרים הטוענים שמלים ערביות הפכו לעברית דרך ה- יידיש. יהודי הישוב הישן שהגיעו לארץ-ישראל, שהקדימו את הפלמ"ח וראשית המדינה דיברו יידיש בשפתם וכמעט בלי עברית ותוך כדי קליטתם ב- א"י, קלטו מלים עבריות ומעט מלים ערביות והכניסו לשפה העברית המתהווה והמתחדשת בארץ-ישראל. הנשים היו גם צינורות ועמודי תווך בהחייאת השפה העברית.
******
נזכרתי בספר שעלה אתנו מבגדד - אימא שלי אהבה את הדרשות להלכות המוסר לנשים בספר "קאנון אל נסא" = "חוקי הנשים" ל- יוסף חיים בן אליהו מבגדאד (1834-1909) וכנויו היה "בן איש חי" - ספר שהפך קודקס כמעט ספרותי בקרב נשות יהודי עיראק. אבי גורג'י- איסחאק שנולד בשנת 1900 - בהיותו ילד ראה את הרב ושמע אותו. אחי שמואל היה יושב לא פעם ליד אמי ומקריא לה מן הספר(בעיראק). אמי הבינה עוד בבגדד את השפה העברית מהקראת ספרי התנ"ך ומדרשות רבנים בבתי הכנסת.
קטע מספר "קאנון אל נסא": ...עוד שמענה נשים, צריכה האשה לחלוק לאישה כבוד והערכה, כחלוק כבוד למושל, היות והאיש בביתו מושל - ואפילו אם הוא עני היא תראהו כעתיר נכסים, תבצע מלאכתיו ותשרתהו, תקבל הדרכתו ותשמע לדבריו, תבטל רצונה ותעשה רצונו, תעזוב דעתה ותסכים לדעתו, תעשה בקשתו ותלך בעצתו, תקבל שלטונו ולא תשנה דבריו, תקבל תשובתו ותעשה למענו, תעשה מלאכתו בידיה בכל יכולתה. לא יכבד משאו, ולא תקוץ במלאכתו, תשמור רכושו , ולא תתחמק מלשרתו, לא תגנה מעשיו, ולא תגלה מחשבותיו, תכבד משפחתו ותחבב קרוביו..."
הזמנים בתחילת המאה ועשרים ובמאה ה-19 היו ימים של חשש בעיראק שמוסלמים בשלטון מוסלמי יבקשו בכוח להתחתן עם יהודיות. יהודיות היו מתארשות בגל 12/13 ומתחתנות בגיל 14/15. אמי התארשה בגיל 12 והתחתנה בגיל 15 וכילדה הפילה כמה הריונות עד שצלח הריונה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!