שלמה שפירא
"בעצם יש כאן שתי מלחמות" ל- "עמוס עוז", הוצאת "כתר" 2000, 2001, 2002.
תוכן העניינים: יהדות או תרבות עברית? / יש כאן שתי מלחמות / הפליטים תחילה / קמפ דייוויד: רגע האמת / בית דו-משפחתי / פלסטין צריכה לבחור / זה הזמן / מעולם לא היתה הבחירה חדה כל-כך / מתנת ערפאת / שניהם יודעים, שניהם מפחדים / פנייה אל כל אדם בעל מצפון ולב / / לא כל ערבי ולא כל מוסלמי / מלא מקומו של ישו בא לירושלים / על העיוורון / מצויר במילים, מסופר בגוונים ובכל עושר האור / יהודה עמיחי, מהפכן ובעל בית / כיוון שאיני בסביבה / בייגה / כמעט בכל אחד מאתנו מסתתר סוציאליסט קטן / בינינו לבין האבדון עומדים גם ספרים / היהודי השורד / "האם כל זה היה כדאי?"
"על העיוורון" - עמוד 73 : מחבר "על העיוורון" הפגין עיוורון מוסרי משווע: מי שאינו מבחין בין דרגות של רוע - הופך להיות משרתו של הרוע. הסופר ז'וזה סאראמאגו השווה אתמול ברמאללה בין הכיבוש הישראלי לבין "הפשעים שבוצעו באושוויץ ובבוכנוולד". זו המשוואה החביבה בימים אלה על כל האנטישמים בעולם. מחבר "על העיוורון" הפגין עיוורון מוסרי משווע: מי שאינו מבחין בין דרגות של רוע -הופך להיות משרתו של הרוע. הכיבוש הישראלי הוא רע, אבל המרחק בינו לבין פשעי הנאצים הוא בערך כמו המרחק שבין סאראמאגו לסטלין. מי שמשווה בין עוולות הכיבוש לפשעי הנאצים - קורא בעצם לעשות לישראל מה שעשו בעלות הברית לנאצים: להשמיד אותה. סאראמגו מעמיד עצמו לא לצד זכותם של הפלסטינים להיות עם עצמאי, אלא לצד הג'יהאד האיסלאמי, הנחוש להשמיד את ישראל. כאיש שמאל, כלוחם לזכותו של העם הפלסטיני לעצמאות לצד ישראל, אני רואה בדבריו יריקה בפניהם של קרבנות הנאצים, יריקה בפניו של מחנה השלום בישראל ויריקה בפניה של האנושות כולה. (ידיעות אחרונות 26.3.2002)
יו של סאראמאגויריקה בפניהם של קרבנות הנאצים, יריקה בפניו של מחנה השלום בישראל ויריקה בפניה של האנושות כולה. ("ידיעות אחרונות", 26.3. 2002)
"פלסטין צריכה לבחור" - עמוד 37 : "זכות השיבה" של פליטי פלסטין לתוך ישראל היא צופן ערבי ותיק לחיסול ישראל. צלאח א-דין אינו מסמל שלום, פשרה וו-קיום. הא מצטייר כגיבור שחיטת הכופרים והדיפתם הימה (וזאת - בלי קשר לדמותו ההיסטורית של צלאח א-דין). אהוד ברק משלם מחיר פוליטי מר ומכאיב על נכונותו לפשרות מרחיקות לכת ללא תקדים (מביחנתו). לאור העובדות האלה, ראוי שאנשי השלום יתמכו עכשיו באהוד ברק במקום לרמוז לו כי עליו לוותר עוד קצת. לא טוב שאחדים מדוברי השלום יוצאים, למחרת קמפ דייוויד, בתגובות שפירושן הוא "אם לא הושג הסכם - סימן שלא ויתרנו די". אכן כזו היתה בדרך כלל תגובת אנשי השלום במשך שלושים ושלוש שנים, ובדרך כלל היתה זו תגובה צודקת. לא הפעם.
גם אם בהסכם השלום עצמו תצעד ישראל עוד צעד או צעד וחצי לקראת פלסטין. הנה כעת- אחרי כישלון קמפ דייוויד - יש מקום לדרוש מפלסטין שתצעד לקראת ישראל...רע מזאת: בעוד שבמשך ימי קמפ דייוויד היתה תזוזה של התמתנות משמעותית בדעת הקהל בישראל (בעיקר באשר לפשרה בירושלים), הנה בעצם אותם הימים חלה הקצנה ברורה בדעת הקהל בפלסטין ובמדינות ערב : הבלטת "זכות השיבה" של פליטי 1948 והצבתה כתנאי להסכם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!