יום רביעי, 11 ביוני 2025

שלמה שפירא: "אהרן חוטר-ישי" - "עורך-דין ההגנה מספר" - הוצאת "גשר", ספרונים בעברית קלה, תשכ"ד / בקיץ 1946 גלו הבריטים את מחסן הנשק הסודי של ה"הגנה"/כל משפט קטן נהפך מיד לענין פוליטי...

שלמה שפירא

"אהרן חוטר-ישי" - "עורך-דין ההגנה מספר" - הוצאת "גשר" - ספרונים בעברית קלה, תשכ"ד, מהדורה שניה

התוכן: מבוא, עדי הראיה, פצצה בסמטא, שלושת העצורים, עליה ב' בארגז של מכונית.

את הדברים, שעליהם אני מספר בספר הזה,הוצאתי מן התיקים של המשרד שלי, תיקי משפטים מן השנים שלפני קום מדינת-ישראל. בשנים ההן הייתי אחד מעורכי-הדין של ה"הגנה", וטפלתי במשפטים שונים של אנשי ה"הגנה".       הימים ההם היו לנו ימים של מלחמה בלתי-פוסקת בשלטון הארץ ובחוקים שלו. הכל יודעים, שיש פעמים שדברים שהם נכונים וצודקים בזמן שלום, יכולים להיות לא צודקים ולא נכונים בזמן מלחמה, ולהפך. מי שקורא על המשפטים האלה חייב לזכור, שאנו נלחמנו אז מלחמה קשה מאוד, ושזאת היתה מלחמה בין  כוחות מאוד לא שווים: מצד אחד התנועה הציונית והישוב העברי הקטן בארץ-ישראל, ומן הצד השני - האמפריה הבריטית והצבא שלה, וכל מדינות ערב, שבריטניה ארגנה אותם ב- "ליגה הערבית". תפקיד הליגה היה להלחם נגד הצהרת-בלפור ונגד הבית היהודי הלאומי.       את המלחמה נגדנו ניהלנו בכל מיני דרכים, ואחת מהן היתה דרך החוק והמשפט. חוקי הארץ היו אנטי-ציוניים ואנטי-יהודיים, ואפילו בתי-המשפט לא היו ניטרליים. גם בהם לא יכולנו לקוות תמיד לצדק. כל משפט קטן נהפך מיד לענין פוליטי...המצב הזה נעשה קשה יותר ויותר עם "הפקודות לשעת חרום". פקודות אלה לא הבדילו בין תוקף לנתקף...לשוטרים ולקצינים היהודים במשטרה הבריטית , שרק מעטים מאוד שמעו עליהם ויודעים את שמם - אני מקדיש את הספר הזה.

עמוד 11 : באחד מימי הקיץ של שנת 1938, בשעה ארבע אחרי הצהרים, עמדה על כביש תל-אביב חיפה קבוצה של שוטרים ערביים מזוינים. הקצין המפקד עליהם היה גם הוא ערבי. באותה שעה נסע על הכביש אוטובוס של "אגד", שבא מתל-אביב. כאשר התקרב האוטובוס, הרים הקצין הערבי את ידו, וצוה על הנהג לעצור. הנהג עצר.    אלו היו ימים של מתיחות גדולה מאוד. שבוע לפני כן התפוצצה פצצה בשוק הערבי בחיפה...חמשת השוטרים והקצין צוו על נוסעי האוטובוס לרדת. עשרים הנוסעים - גברים, נשים וקבוצה של סטודנטים - קמו מן המקומות שלהם ויצאו אחד אחד החוצה...אחד הנוסעים היה צעיר ובקשתי ממנו שיאמר לי אמת כדי לעזור לו...הנער לא נבהל כלל, הוא צחק: האם נראה אני בעיניך טיפש כזה? הרי אתה יודע כמוני, שהכביש במקום שעצרו אותנו ישר לגמרי. ראינו את השוטרים עומדים ומחכים לנו ממרחק של שמונה מאות מטר לפחות, האם חושב אתה שישבתי וחכיתי עד שיעלו על האוטובוס לפני שהוצאתי את האקדח והכדורים מן הכיס?    לא היו כיסים כאלה...הנער לא יכול היה לעשות תנועה כזו...     "אין אנו מאמינים לעדים שהביא התובע. הנאשם זכאי ויצא לחופש מיד.

עמוד 22 : העדויות בוימו על-ידי המשטרה. כל ערבי העיר בטבריה יודע את האמת. אבל אם המשטרה אסרה דווקא יהודי, סימן שהכל מותר, סימן שהמשטרה עם הערבים. אם ימצאו את הצעיר היהודי אשם, יתחילו פרעות בעיר נגד יהודים.     - בני לא זרק את הפצצה!  התחילה האם צועקת ובוכה. הוא הלך לעבודתו, וכאשר הפצצה התפוצה נבהל וברח. רצו אחריו ותפסו אותו, ועכשיו הם אומרים שהוא זרק אותה...

עמוד 31 : בקיץ 1946 גלו הבריטים את מחסן הנשק הסודי של ה"הגנה" בקבוץ יגור. הם נבהלו מאוד כאשר מצאו כל-כך הרבה נשק חדש וטוב אצל היהודים, והתחילו מחפשים גם בקבוצים האחרים...     ו"בשבת השחורה", ב-29 ביוני 1946, אסרו מאות אנשים ועצרו אותם במחנות לטרון ועתלית. בין האנשים האלה קוו למצוא את מפקדי ה- "הגנה", שטביעות האצבעות שלהם היו על הנשק מיגור...        כאשר ביקרתי במחנה העצורים שבעתלית...ניגש אלי אחד העצורים. היה זה אליעזר, חבר קיבוץ גבת והגזבר של הפלמ"ח...שמענו שבשבת יעבירו אותנו מכאן למחנה רפיח ...עד שבת מוכרחים להוציא מכאן את השלושה. אסור שיפלו בידי הצבא או הבולשת. ידעתי יפה מי הם השלושה , שאסור להם ליפול בידי הבולשת: היו אלה שלושה מפקדים מה"הגנה", טביעות האצבעות שלהם היו על הנשק שמצאו ביגור...     מה דעתך על מכונית-המשא?...עם בוקר החלטתי: מוכרחים לנסות להוציא את השלושה במכונית-המשא ...היתה הצעה ומפקד המחנה ידע, שלמחרת בבוקר מעבירים את האנשים לרפיח. הוא שמח שה"קיבוצניקים"האלה עוזבים את המחנה שלו ורצה להראות להם מעט רצון-טוב לפני הפרדה. אחרי שיחה של חצי שעה הסכים לשתי הבקשות האלה....      "נהג מכונית-המשא מסכים להחביא את השלושה בין הארגזים הריקים...בין הארגזים הריקים הכינו מקום...הראשון השני השלישי נעלמו...אף אחד איננו יודע ואיננו רואה מה עושים כאן, וגם לא אתה. אם יתפסו אותך, אני אגן עליך במשפט - כי לא ראית ולא ידעת כלום. אבל אם תעמוד כאן ותראה הכל, איך אוכל להגן עליך?...

תגובה 1:

תודה רבה!