שלמה שפירא
שמוליק בן שמן על ההצגה "לא על הלחם לבדו" בתיאטרון "נא לגעת" / התרשמות
הצגה מרגשת ,נגשתי אליה בציפיות נמוכות ויצאתי אחוז התרגשות
ביום חמישי שעבר הלכנו לראות את "לא על הלחם לבדו" בתיאטרון "נא לגעת" ביפו.
מאד התרגשתי כי נגשתי להצגה עם ציפיות נמוכות ובהרגשה של תחושת מיני-אנטית. יצאתי אחוז התרגשות ואני ממליץ מאד בחום לראותה. כל השחקנים היו טובים מאד והעלו את ההצגה בצורה מקצועית, למרות שכל השחקנים חרשים עיוורים. התפאורה מדהימה, התאורה מצוינת, המוזיקה המלווה נהדרת והתקשורת בין אחד עשר השחקנים הייתה מדהימה וכך הקהל ממש זרם למסע קסום אל תוך עולמם המיוחד, אל "מחוזות החושך, הדממה וה-... לחם." .במקרים בודדים, חלק מהדיבור לא היה ברור, אבל הקרנת הכותרות השלימו את ה"חסר". ההצגה מועלית לא למטרת רווח והיא באה לקיים את המשך הפעילות וממש "מצווה" לבוא לשם.
שני בתי קפה נמצאים במתחם התיאטרון. האחד קפה קפיש שכל המלצרים שם חרשים ולא רק האוכל בבית הקפה טעים גם החוויה הייתה מעניינת. השני "בלאק-אווט" והוא בעצם גם "מסעדת חושך" שכל המלצרים שם עיוורים.
ההצגה מתחילה בתפאורה יפה מעניינת של מאפיה גדולה כאשר השחקנים יושבים ליד שולחן ארוך ולשים בצק וכל אחד מספר על עצמו, תוך כדי הרחבת העלילה באוסף חלומותיהם ומאווייהם של השחקנים...
בין השחקנים אני מציין את "גניה שטסקי" שניגנה למרות שכמעט ואינה שומעת והיא ניגנה שיר ששמו "תכול המטפחת". שיר שאבי אריה מכיר היטב את מנגינתו ושמע אותו לראשונה בשנת 1939 כאשר הגרמנים פלשו לפולין והיה צריך לברוח ובבית הכלא על גבול רוסיה-פולין שמע את השיר מפי סוהרת בשפה הרוסית. אבי שמע את השיר כאן בארץ מפי זמרת ישראלית ששרה אותו בעברית וגם ברוסית. אני מכיר את מנגינת השיר ובשבילי זה מאד מרגש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!