שלמה שפירא
אהבתי ספר מנייר ועודני אוהב ספר מנייר
ספר פרקט ירוק על נפש
מעלעלים בספר בדריכוֹת נקש-מקש אנושי
היום - בבתים אין בהם שום זכר לפינה של ספר
הייתי מְדוֹר העיפרון הפתקים המחברות והספרים
על פיסות נייר כתבתי מחשבותיי וצרכי,
בבית-ספר, במכולת, בכותל המערבי ובחתימה על מסמך.
מבקר בספריות - מקדשים חשובים הם בשבילי
מתגעגע אל הנייר, אל הדבק בנייר שמשיב מראה קרוע של דפים פזורים והופכם לספר חדש.
מתגעגע לניחוח משכר שבספר פז
מתגעגע לספר לבוא למפגש עליו
מתגעגע לספר לבוא ולשוחח להבנתו
מקומות יפים - מקום קריאה, מקום עלעול , מקום הפתעה וגילוי...
צער - שהיום מעצבים בתים שאין בהם זכר לפינת ספר
ספר ממששים, מריחים, מקריאים משכיבים לשנה ילד קט בסיפורו
אין מעלעלים בספר בדריכת מקש.
מה יקרה לספר מן הנייר עם הזמן - הזמן בבוא זמנו יספר !
26.08.2011
יום שבת, 11 באוקטובר 2014
השבמחקשלמה שפירא: ספר כתוב על הנייר הוא פרקט על נפש רגישה ירוקה ומעלעלים בו בדריכוֹת נקש-מקש מן הלב / שיר
שלמה שפירא
ספר כתוב על הנייר הוא פרקט על נפש רגישה ירוקה ומעלעלים בו בדריכוֹת נקש-מקש מן הלב
היום מעצבים בתים כך שאין בהם שום זכר לפינה לספר ואין צורך לספר בבית
אהבתי ואוהב ספר שתוכנו כתוב על הנייר
עודני מעדיף כתיבה על הנייר ולא בצג-מחשב
על פיסות נייר כתבתי מחשבותיי צרכי רגשותיי ושׂמחותיי,
אני מְדוֹר הפתקים בכיס, בבית-הספר, במכולת, בכותל המערבי ובחתימה על מסמך.
הייתי רוצה להמשיך לבקר בספריות-ספרים שהן מקדשים חשובים בשבילי
ולא לעופף בספריה מעופפת מבית-מלון לבית-מלון מעופף זר וקר.
ובכל זאת, בעת הזאת, מכריחים אותי לעופף לספרים, למסמכים ואישורים ולכל מה שלא כתוב על הנייר וכך -
ובלית ברירה, כל פתק נייר שברשותי אני מעבד מחדש ומעיפו בכתיבת-מסמך דרך המחשב, ובעצם אולי לפח...
התחלתי לכתוב בלוג לפני כארבע שנים ובלוג הוא ספר דיגיטלי
אך הדיגיטליות החדשה שבי היא לא בנפש העמוקה שלי.
אני מתגעגע אל הנייר, ואל הדבק שהשיב מראה קרוע של דפים פזורים והפכם לספר חדש.
מתגעגע לניחוח המשכר מספר פז: מתגעגע לספר במקום של מפגש, במקום של שיחה, במקום של קריאה, במקום של עלעול , במקום של הפתעה וגלוי...
ספר גם ממששים, מריחים, מקריאים משכיבים ואינו פרקט על נפש ירוקה שמעלעלים בו בדריכת מקש.
וחבל שהיום מעצבים בתים כך שאין בהם שום זכר לפינה לספר ואין צורך לספר בבית
אני מתגעגע לאותם ספרים שזרקתי מביתי, לאותם ספרים שכבר אני לא מוצא בכל בית ובית.
ומטריד אותי-מה יהיה לאותם ספרים שאני קורא במיטה ונרדם ?
ארבעה ספרים עדיין אצלי והם לא במאה שקלים ולא "רק להיום".
ואם אתם שואלים מה יקרה לספר מן הנייר, רק האלוהים יודע !
פורסם על ידי שלמה שפירא משורר ב- 11:39