שלמה שפירא
"העריסה הכורדית"
ד"ר א. בלוך ו- עליזה גינצי (לשכת הבריאות, אשקלון)
מתוך רבעון "בריאות הציבור", אב, תש"ך, אוגוסט 1960
"משכיבים את הילוד בעריסה תלויה או עריסה מתנדנדת. העריסה התלויה עשוייה מבד חזק הקשור בשני הקצוות למוט, והיא תלויה בחבלים מקורה שבתקרה. כשמוציאים את הילד אל מחוץ לבית, מסירים את העריסה ומובילים אותה עמהם. עריסה זו אינה מכוונת לתינוקות קטנים מאד. העריסה הרגילה היא העריסה המתנדנדת. הילד שהוא מחותל בחוזקה באופן שאינו יכול להזיז את ידיו ואת רגליו, קשור היטב אל העריסה עד שאינו יכול לשנות את מצבו. חוסר תנועה זה דרוש כדי שצנור-השתן יוכל לפעול...סוג זה של עריסה נמצא בארמיניה, בתורכיסטאן ובין הקירגיזים ושבטים ערביים מסוימים. (וגם בפרס ובכמה ארצות מזרח אחרות)... (מתוך "יהודי כורדיסטאן" לד"ר א. ברוור, המכון הארציישראלי לפולקלור ואתנולוגיה, ירושלים. תש"ח)
בעבודתנו בתחנה לטיפול באם ובילד במושב רוחה - (רווחה!!!), שתושביו הם עולי כורדיסטאן, ראינו כיצד האמהות משתמשות בעריסה הכורדית להשכבת תינוקותיהן. רצינו להבהיר לעצמנו אם עריסה זו מזיקה, אם היא גורמת לליקויים בגדילה ובהתפתחות ואם עלינו לאסור את השמוש בה.
ניגשנו, איפוא, לסקור את הידוע לנו מבחינה אתנוגרפית וחברתית מעת עלייתם ארצה. בדקנו את התפתחות הילדים במקום מבחינה רפואית. הסקר שלנו הקיף 100 ילדים שנולדו בין השנים 1955-1958 אשר שכבו בחלקם בעריסות הכורדיות, ובחלקם במיטות רגילות...
בעזרת הסקר נתברר לנו כמה נקודות מעניינות:
א. משקלים - משקלי הלידה היו כמעט זהים, ואילו בגיל 6 חדשים ובגיל שנה היה גבוה יותר דווקא אצל הפעוטות ששכבו בעריסה (יתכן שזה הודות לחוסר התנועה היחסי).
ב. ישיבה, עמידה והליכה - כאן שוב היו הממצאים דומים בשתי הקבוצות, יתכן אפילו לטובת הילדים ששכבו בעריסה.
ג. הילדים ששכבו בעריסה לא סבלו כלל מגרויים של עור העכוז, אפילו לא מגרויים קלים.
ד. באשר לרככת ונקיעה מלידה של מפרק הלחציים, לא נמצא שום הבדל בין שתי הקבוצות: אך כאן עלינו לציין, כי מחלות אלה הן נדירות באופן יחסי. מבין 33 התינוקות ששכבו בעריסה לא היה ילד עם נקיעה מלידה של מפרק לחציים, בעוד שציפינו דווקא לשיעור גדול יותר של מקרים כאלה בקבוצת ילדים זו.
ה. הממצא החיובי היחיד שמצאנו ואשר נגרם ללא ספק כתוצאה מן השכיבה בעריסה הכורדית היה הראש השטוח מאחור כתוצאה מלחץ. נראה, כי ממצא זה לא נעלם במשך שנים, אם כי הדבר בולט הרבה יותר בגיל הרך.
ממצאי הסקר הוכיחו לנו, כי לא היה כל מקום להיחפז ולאסור את השימוש בעריסה הכורדית ושיגשתנו היתה מוצדקת בהחלט. עתה כבר נמצא מנבג זה בתהליך של נסיגה, והעריסה הולכת ונעלמת בהדרגה מעצמה - בהשפעת המציאות הישראלית.
21.05.2013
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!