שלמה שפירא: חמישים שנות הפליטים הפלסטינים (1948-1999), מרדכי להב, 2000 / התקפת אצ"ל על מנשייה ומבצע "חמץ, של ה"ההגנה"

שלמה שפירא

חמישים שנות הפליטים הפלסטינים (1948-1999), מרדכי להב, הוצאה עצמית, 2000

"הספר הזה, על הפליטים הפלסטינים, תוכנן תחילה כנספח לספר מקיף על הקונפליקט הערבי ישראלי. גרם צירוף נסיבות, שהפסקתי את כתיבת הספר ההוא, והתרכזתי בספר על הפליטים, שתפח תחת ידי כפי שתפח."

מרדכי להב.

 

ערביי יפו ברחו משתי סיבות עיקריות: סיבה אחת- בריחת המנהיגים, דווקא בעתות סכנה, בריחה מבישה של ראש העיר וחברי מועצת העיר וחברי הוועדה הלאומית הערבית והסיבה השנייה- לא הייתה שליטה על הלוחמים הזרים הערביים שהגיעו ליפו והתנהגותם הייתה מופקרת. 

למשל, ביום 18.2.1948 הגיע ליפו סגן-אלוף עיראקי, עאדל נג'ם א-דין, ואף הוא נתמנה על ידי הוועדה הצבאית בדמשק כמפקד צבאי של יפו. המפקד הגיע ליפו עם 100 מתנדבים, אך חיש מהר נתגלתה אפסותו, ונתבדו התקוות שתלו בו. המפקד החדש לא תכנן מחדש את הגנת העיר, ואף לא הטריח את עצמו לצאת לביקורת בעמדות...המעשים של יחידה זו ערערו את המורל של מגני יפו ועוררו אותם לנטוש את עמדותיהם, ולבלות את ימיהם ברחובות העיר, בבתי שעשועים ובבתי-בושת שלה. מצב עגום זה היה תוצאה ישירה מאישיותו של מפקד העיר ושל אי-הטלת קנסות ועונשים צבאיים על העבריינים...היבט צבאי של חוסר משמעת וליקויי פיקוד...

ועוד פעם מקור ערבי. "ביפו המצב הלך והחמיר, חיילי הסרן מישל אל-עיסא (התגבורת האחרונה שנכנסה ליפו) נהגו בעיר כמו בתוך שלהם והחלו ללסטם את הבריות ולשדוד את בתיהם. חיי האנשים נעשו הפקר וכבוד הנשים חולל. דבר זה הניע תושבים רבים לעזוב את העיר בחסות טנקים בריטיים...

כאשר באה המכה הפתאומית של התקפת אצ"ל על מנשייה ויומיים של ההפגזה על יפו, הפכה העזיבה לבריחה המונית; אחרי כן בא מבצע "חמץ, של ה"ההגנה", שבו נכבשו הכפרים סביב יפו; והגורמים הפנימיים הנ"ל הוסיפו לפעול עד הכניעה...