שלמה שפירא
דמי כיס-למצוא את האיזון הנכון בין חובות התלמיד לבית הספר ולמשפחה לבין עבודותיו המזדמנות
"בחברה שלנו מייחסים חשיבות גדולה לחינוך , וחינוך טוב מאפשר
לילד לגדול כאדם עצמאי , בעל יוזמה ומועיל לחברה .
דמי כיס אמורים לסייע לו לתכנן את הוצאותיו הקטנות בצורה
עצמאית ואלה נקבעות בכל משפחה בהתאם להכנסה המשפחתית
ובהתאם לחינוך של ההורים עצמם . כלומר , עדיין קיימת תלות
של הילד במשפחה, ולכן ישנה שאיפה מצד הנער המתבגר
להשתחרר מתלות זו ולמצוא מקורות הכנסה משלו על ידי
עבודות מזדמנות כמו : שמר-טף , ניקוי מכוניות , גינון , שליחויות ,
וכו' .
עצמאות זו תתאפשר בתוך המשפחה רק אם הנער יידע למצוא את
האיזון הנכון בין חובותיו לבית הספר ולמשפחה לבין עבודותיו המזדמנות ."
אלו המילים שאמרה ושיננה
אשתי המנוחה לכל תלמידיה כמורה וכמובן כאימא לילדיה שלה!
צריך לזכור שעם הגיענו ארצה לא יכולנו לפנות להורינו ולבקש אפילו כמה פרוטות בשביל לקנות מחברת ולפעמים לקחתי דפים מודפסים מצד אחד וחברתי אותם מעין "מחברת". לפעמים לא היה לי ספר והייתי הולך ומשאיל אותו מחבר לכתה עושה את השיעורים ומחזיר לו . לא פעם אחת העתקתי מספר שהיית זקוק בלימודי. אני לא זוכר שהיה לי ארון לספרים עד שהגעתי ל"שביעית",
והארון עד אז היה, קופסאות ריקות מעץ דק שהושלכו לאחר שקופסאות
"אבקת החלב" רוקנו מהם והנחתי אותם זה על גבי זה כ"ארון".
דמי כיס השׂגתי כשעזרתי לחברי כיתתי באנגלית שידעתי טוב , כי ידעתי
להעביר את דקדוק המשפט באנגלית בצורה יותר טובה מהמורה או
בעזרה בלימוד ערבית, ובמקרה, בבית ספרנו "נפלה" מורה חדשה-עולה
מעיראק שבאה היישר מן המעברה- ולימדה אנגלית וערבית ואני הייתי מבין שאולי חסרו לה.
אז החליטה הנהלת בית-הספר ששתי כיתות ,אחת מ-ז' ואחת מ-ח' ילמדו ערבית
(אני הייתי פטור משעות אלה). בזמנו ניגש אלי , מנהל בית ספרי "ברנר" שהיה
שייך ל"זרם העובדים", המרוחם המנהל היקר נפתלי נאור ז"ל ואומר לי "אנחנו עושׂים לך עוול שלא מקפיצים אותך כיתה אך נפטור אותך ברשות מכל שיעור שתיעדר
ותקים ספריה בבית הספר ותחלק לתלמידים שירצו ספרים בהפסקות ולאחר סיום הלימודים (כמובן, בחינם) .
כך שבגלל ספרי "קארל מאי ואחרים" כל תלמיד רצה להיות אתי "סחבאק"
ותמיד הייתי מועדף להיבחר במשחקי כדורגל בבוקר המוקדם
ובהפסקות הגדולות בגלל העזרה לתלמידי-כיתתי ולעוד תלמידים מבית הספר.
העזרה שנתתי עזרה לי בעקיפין גם במתן עזרה בהכנת שיעורים בבית התלמיד ואז לא ביקשתי שכר כי מי היה לו? לפעמים הורים שלא היה להם כסף והיה להם "לול"- נתנו תבנית "ביצים". לימדתי ,פעם ,תלמידה ,מכיתה מתחתי ,שהוריה מכרו דגים יומיים בשבוע והנה אני מביא שני דגים למשפחה לשבת .
לפעמים הבאתי פַרות ופעם אפילו שני עופות .
במוצאי שבת היינו נפגשים ברחוב הראשי. אני וכמה מילדי העולים שלמדו בבית הספר והייתי קונה סוכריות טופי ובוטנים ומחלק לכל חברי.
היו לי תמיד דמי כיס משלי והייתי גאה שאיני זקוק לבקש מהורי, שגם ככה התקשו בפרנסת המשפחה !
24.09.2011
רחל ה. , 22:01 29/9/2011:
השבמחקאתה דוגמה ומופת! היכן ישנם עוד אנשים כמוך? לאן נעלמו הימים שבהם הערה ההדדית היתה חלק מלחם חוקנו? סיפור כזה מעורר בלבי געגועים לימים שחלפו ולא ושובו עוד........
רחל הדר
מחק