שלמה שפירא: הציור הראשון שלי - אולי - היה בנוסח הציור של נחום גוטמן

שלמה שפירא

הציור הראשון שלי - אולי - היה בנוסח הציור של נחום גוטמן

בבית ספר עממי - כיתה ח' בבית-ספר ברנר בהרצליה - היו לנו שעה אחת בשבוע לציור ושעה אחת למוזיקה.

ציזר היה המורה למוזיקה, ניגן אקורדיון, כל חברי לכיתה עשו ממנו קרקס בשיעור, אני ניסיתי גם בקרקס לשיר במקהלה מצומצמת ולעזור לו.

את שם המורה לציור אינני זוכר, הוא היה צייר אמתי, כל חברי לכיתה ציירו בשקט והראו ציוריהם למורה.

(בעיראק היה בבית ספר שיעור מלאכה לבנים ועד כמה שאני זוכר לא היה שיעור ציור).

והנה- סלמן-שלמה עולה מעיראק מחליט לצייר ציור - את שדרת ח"ן בהרצליה.

אני מביא את הציור הראשון שציירתי בחיי למורה, המורה מסתכל ומסתכל ומבקש הקשבה מכל תלמידי הכיתה

מראה את הציור לתלמידים ומסביר כחמש דקות.

לא הבנתי אז מה כוונותיו.

בקמפוס אוניברסיטת תל-אביב באבו כביר, בשנות הששים חמי גוטמן, שהוא בנו של הצייר נחום גוטמן. אז לא ידעתי עד כמה מוכר וחשוב נחום גוטמן, שבנו - חמי - היה מדריך במעבדה לביוכימיה. מאחר ולא היו מספיק מעבדות, עובדי המעבדה לפיזיולוגיה של הצמח בה עבדתי ועובדי המעבדה לביוכימיה בה חמי עבד, משנסים כוחות מהירים כדי להחליף צרכי מעבדה באותה מעבדה ולהכין את המעבדות לתלמידים לפי היעד המוכתב. 

כך הכרתי מקרוב את ידידי חמי גוטמן  שצמח לפרופסור לביוכימיה והייתה לו מעבדה רצינית בבניין "שרמן" באוניברסיטת תל-אביב ברמת אביב.

לימים, אני מביא עותק מספר שירי הראשון למורי וידידי חמי גוטמן, בנו של הצייר נחום גוטמן, עומדים ומדברים וגם מזמין אותי לשבת ואני שוב מבחין בכמה מציוריו של אביו מתנוססים על הקיר במעבדתו. אז כבר ידעתי מה הייחוד בציורי אביו ובפעם הראשונה הציורים של אביו היו ממש מול עיני. אז נזכרתי במורה לציור שלי בבית ספר עממי, אולי ולמה, כנראה, התלהב, אולי היה מתלמידיו של נחום גוטמן.

6.02.2021