שלמה שפירא: אהרן זאב: ספר שירים בחמש מהדורות (מהדורה ראשונה 1964) שירים: "אחד במאי", "מחוסרי עבודה"

שלמה שפירא

ספר שירים של זאב: שהופיע בהדפסות הבאות: הראשונה-1964, השניה-1969, השלישית-1974, הרביעית-1975, החמישית-1977, והדפסה מיוחדת מטעם משרד החינוך-1975

מי הוא אותו 'זאב' בודד בספרו "פרחי-בר" בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ציורים: תרצה (הכוונה ל- תרצה טנאי), הדפסה חמישית, 1977, כריכה קשה, 256 עמודים 

אהרן זאב (28 באפריל 1900 – 10 באוקטובר 1968) היה משורר וסופר עברי, סופר ומשורר ילדים, עורך, מחנך, קצין חינוך ראשי של צה"ל (בדרגת אלוף-משנה) ונשיא הוועד למען החייל. על שמו נקרא "פרס זאב" לספרות ילדים, מיסודם של משרד החינוך והתרבות ומשפחתו.  (מתוך הוויקיפדיה!)

 

שיר שלו על "מחֻסְרי עבודה" בעמוד 120

 

אבי לובש בכל יום את בגדי השבת

והוא עצוב.

הוא הולך, אימא מביטה אחריו ומבט

לה רטוב.

 

ואימא מעבירה את בגדי העבודה של אבא

מזווית אל זווית.

ואחר היא מכינה ארוחת-צהרים, תבשיל

מרבע הכרובית.

 

היא אז לוחשת לעצמה "שלשה אנשים"

(אבא ואימא ואני).

וככר הלחם שלנו, בימים האלה היא

רק החצי.

 

אבא חוזר ואומר לאימא: "לא" -

והוא עצוב.

אימא עורכת את השולחן ומחייכת אלי

במבט רטוב.

 

אנו יושבים לאכל. ואבא מוציא

תפוחים מתרמיל.

נותן לי השלם ואחד חוצה לשנים, וצוחק:

"שנים במיל".

 

ואחר אבא נשאר כבר בבית וקורא בעתון:

"תהו ובהו,

תהו ובהו!"

 

אימא שואלת: "מה?" והוא עונה:

"הימים הטובים יבואו,

יבואו".

 

 

שיר שלו על "אחד במאי" בעמוד 105

 

ידיים

אחת... שתים...

והידיים

עובדות בעיר,

עובדות בכפר,

חוצבות הסלע בהר.

נוהגות ספינות

באוויר ובים -

בונות את העולם.

 

היום חג לידיים, -

וכעץ השולח ענפיו לשמים

נישָׂאות אל על

מיליונים ידיים,

ידי העמל.

מאדם לאדם,

ומעם אֱלֵי עם

שלוחה היד,

וכל העולם -

עם אחד.